My Little Mermaid

Chapter 20

*****

אני בדרכי אל הים וליבי בוער מהתרגשות, מזמן אני ורוי לא היינו ביחסים טובים.
כשחזרתי לכיתה סיפרתי לאן ומייק על מה שקרה, הם שמחו שסלחתי לו והסבירו לי אחרי המעשה שעשה אי אפשר שלא לסלוח לו. כמובן שהודתי להם על מה שהם עשו, מייק אמר שזאת הייתה דרך מעולה לפרסם את מערכת היחסים שלו ושל אן. עכשיו כולם יודעים שהם ביחד, מורגן כנראה מתפוצצת בתוך עצמה. אני מחייכת בניצחון.
אני מזהה במבטי את רוי כשאני מגיעה את החוף, הוא אוחז בידה של ילדה. ליבי עוצר מלפעום, זאת אחותו, הילדה שניסיתי להציל בעליית הגג. אני כל כך שמחה שהיא בסדר. אני מתקדמת אליהם כשליבי פועם במהירות, ואם היא לא תאהב אותי? אם היא כועסת עליי על כך שלא הצלחתי להוציא אותה משם? הספקות האלה נעלמות כשהיא מחייכת אליי חיוך רחב ורצה לעברי, אני מחייכת בהלם כשהיא מתנגשת בבטני ומחבקת אותי בחוזקה. אני מלטפת את שיערה והיא מרימה אליי את מבטה, היא נראת שמחה ורגועה, איך הם מסתירים את מה שהולך אצלם בבית כל כך טוב? אף אחד לא יחשוב שהיא אומללה. ״תודה שניסית להציל אותי באותו יום״ היא מודה לי. למה? כל בן אדם שפוי היה עושה את זה. טוב היא גדלה במשפחה לא שפויה בכלל. אני מרימה את מבטי אל רוי ורואה את עיניו נוצצות.. אני מחזירה את עיניי אליה ומתכופפת כדי שאהיה בגובה העיניים שלה. ״איך את מרגישה?״ אני שואלת ויכולים לשמוע את הדאגה בקולי, היא מחייכת ״אני בסדר, אני צופה בסרט בת הים בקטנה וזה עוזר לי תמיד״ היא אומרת בכנות, אני מרימה גבות בהפתעה, מה יש להם עם הנסיכה הזאת?, ״היא דומה לך מאוד!״ היא צועקת ומחייכת חיוך רחב, אני מחייכת חיוך חושף שיניים ומצחקקת ״גם אח שלך אמר לי את זה״ קלילות נשמעת בקולי, הרבה זמן לא הרגשתי כך, קלילה, שמחה. רוי מתקרב אלינו יותר ונושק לראשי, זה גורם לפרפרים לעוף בבטני, אני רוצה לנשק אותו כאן ועכשיו! ׳תתאפסי סול! אתם ידידים עכשיו׳ קול אומר בראשי ואני נאלצת להקשיב לו.
״תוכלי לשמור עליה בזמן שאני גולש?״ הוא מבקש ״בטח״ אני מחייכת והוא מחייך אליי חיוך שחושף את הגומות שלו. אני נמסה כאן!
הוא ממהר אל הים כשהוא לובש חליפת גלישה והגלשן שלו בידו. ״קוראים לי ליסה דרך אגב, אבל את יכולה לקרוא לי לילי״ קולה המתוק של לילי נשמע מתחתיי כשהיא מתיישבת על החול, אני מתיישבת לידה. ״ואני סול״ אני מחייכת אליה ״אני יכולה לקרוא לך אריאל?״ איך אפשר לסרב לעיניים השחורות והמתוקות האלה?״תקראי לי איך שאת רוצה״ היא מחייכת.

״רוי אוהב אותך״ ליבי עוצר מלפעום כמו שעושה בכל פעם כששומע על רגשותיו של רוי אליי. אני מביטה בה בהלם. אנחנו יושבת וצופות ברוי מהופנטות כבר דקות ארוכות, לא הוצאנו מילה, רק הבטנו בו. הוא ללא ספק הולך לנצח בתחרות הזאת.
״מ-מה?״ אני מגמגמת לעזאזל! ״הוא אוהב אותך..״ היא אומרת שוב ועיניה שזהות לשל רוי חודרות אל נשמתי. ״אנחנו ידידים עכשיו..״ מבטה הופך כועס, היא חמודה כל כך! ״למה? הוא אוהב אותך וגם את אותו!״ אני פוערת את עיניי, מאיפה היא הביאה את זה ״אני לא אוהבת אותו..״ היא מצחקקת ״אתם שני טיפשים! אני ילדה בת עשר, איך אני רואה את זה ואתם לא?!״ עכשיו גם פי נפער ״אתם מאוהבים אחד בשני, מספיק להביט בכם מהצד בשביל להבין את זה״ היא מוסיפה ומעבירה את מבטה אל הים. הילדה הזאת היא אישה בגוף של ילדה בת עשר, היא לא מדברת שטויות. מה היא יודעת על אהבה? איך היא יודעת להבין שאנחנו מאוהבים? אני יודעת שאני מאוהבת בו.. אני יודעת זאת מזמן. אך לא אודה בזה, אני והוא ידידים עכשיו, כדאי שנשאיר את הקטע הרומנטי בצד כי עד היום הוא הביא רק צרות. אנחנו רק ידידים.
אנחנו רק ידידים, נכון?

_________________
____________

מקווה שנהנתן! העלתי היום שלושה פרקים ולצערי לא אוכל להעלות עוד אחד. תודה לבנות שרוצות שאמשיך.
אוהבת❤️