Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 43- עדות בפעם השנייה

לא הפסקתי לבכות. אמילי. החברה הכי טובה שלי בדרכה לבית חולים. היא איבדה מלא דם. אני לא יודעת מה אני אם יקרה לה משהו.
"אהובתי, הכל יהיה בסדר" כריס אמר וחיבק אותי כל הנסיעה. התכרבלתי בתוכו שראשי קבור בחזה שלו. הייתי צריכה את זה. מישהו לחבק. מישהו שיבין אותי. מישהו שיתמוך בי. והוא כמו תמיד היה שם בשבילי.
"א..אם יקרה לה משהו? " אמרתי טיפה מגמגמת והרמתי טיפה את ראשי כדי להסתכל על הפנים של כריס.
"לא יקרה לה כלום, את תראי שיהיה בסדר, יש לנו לפחות עוד חצי שעה, תנסי לנוח קצת" הוא אמר. עצמתי עיינים אבל לא יכולתי להירדם. דאגתי יותר מדי.
"אמילי מתה" הרופא אמר כשנכנסנו לבית חולים.
"מהה???, איך זה קרה" שאלתי מייבבת.
"היא איבדה המון דם, בואי, תלכי להיפרד ממנה" הרופא אמר.
"אעעעע" צעקתי בקולי קולות מגלה שאני עדיין ברכב עם כריס. זה היה חלום.
"מה קרה נסיכה שלי? " הוא שאל וניגב לי את הדמעות. ייבבתי כמו ילדה בת 3.
"ח...חל.. חלמתי שאמילי מתה" אמרתי בבכי.
"הכל בסדר אהובה שלי, זה רק חלום" כריס אמר וליטף אותי נותן לי נשיקות קטנות בראש שאמורות להרגיע אותי.
"זה הרגיש כל כך אמיתי" אמרתי בהיסטריה.
הוא לא ענה. רק חיבק אותי חזק חזק.
הגענו לבית חולים ורצתי לכניסה. ראיתי את ריצרד יושב.
"מה קורה?" שאלתי אותו.
"הכניסו אותה לניתוח" הוא אמר עם דמעות בעיניים. נעמדתי מולו וחיבקתי אותו.
"אני אמות אם יקרה לה משהו" הוא אמר לי תוך כדי שהוא מחבק אותי חזק.
כריס נכנס. והתיישב לידנו.
"אתם תראו שהיא תהיה בסדר" הוא אמר וניחם את שנינו.
צלצול של טלפון עם השיר la ley נשמע. זה היה הטלפון שלי. זה היה אריק. עניתי.
"הלו? " אמרתי.
"זוהר, איפה אתם? ריצרד וכריס לא עונים, אנחנו דואגים מה קורה? " אריק אמר נשמע לחוץ.
"כן ריצרד במצב לא כזה טוב וכריס כנראה כיבה את הטלפון בכל אופן אנחנו בבית חולים.." אמרתי  ובאתי להמשיך אבל הוא קטע אותי מבוהל.
"בית חולים? מה קרה? " הוא שאל מודאג.
"בית חולים? " שמעתי את הקול של גואל מאחורה. והבנתי שאני על רמקול. וגם זאבדיאל שומע אותי.
"כן, אמילי, הם ירו לה ברגל, היא איבדה מלא דם, היא בניתוח עכשיו, תבואו" אמרתי להם. ויכולתי כבר לשמוע את הרעש של הרכב נפתח.
"אנחנו בדרך" הוא אמר וניתק.
חזרתי לכריס לריצרד.
"מי זה היה? " כריס שאל.
"הבנים, הם בדרך" אמרתי והתיישבתי בינהם מניחה את הידיים שלי על הגב של ריצרד.
"אמילי? " הרופא יצא. אני כריס וריצרד קמנו במהירות לרופא.
"אנחנו" אמרתי.
"אוקיי, היא איבדה מלא דם, אבל היא בסדר, היא עכשיו עדיין תחת ההשפעה של הניתוח ולכן היא מורדמת אבל אתם יכולים להיכנס לראות אותה, 2 בכל פעם" הוא אמר והסתכלתי על כריס וריצרד.
"תלכו אתם, אני אחכה לבנים" כריס אמר ורצתי לחבק אותו.
אני וריצרד הלכנו לאמילי. נכנסו לחדר. והנה היא שוכבת לה שם. כמו מלאך. נחה לה. נראית כל כך שלווה.
"אהובה שלי" ריצרד התקרב אליי והחזיק את ידה.
"את תהיי בסדר" ריצרד אמר וראיתי תזוזה ביד שלה.
"ריצ, היא מתעוררת" אמרתי לו בשקט.
הוא הסתכל עליה והיא לאט לאט פתחה את העיינים.
"ריצרד? זוהר? , מה אני עושה פה" היא שאלה מעורפלת.
"את נפצעת קצת אבל את בסדר אהובה שלי" הוא אמר וחיבק אותה חזק חזק. היא החזירה לו חיבוק.
"תן לי גן גם לחבק אותה" אמרתי לריצרד והוא קם ואני הלכתי לחבק את אמילי.
"דאגתי לך כל כך אחותי" אמרתי לה תוך כדי החיבוק.
"אני בסדר" היא ענתה וקמתי וריצרד לא בזבז שנייה וחזר לחבק אותה. מסכן, אני מבינה אותו הוא באמת דאג שיקרה לה משהו. אני יכולה להבין אותו. אני הרגשתי אותו דבר שהשומרים של דן כיוונו אקדח לכריס שלי.
הבנים נכנסו והרופא אחריהם.
"אני אמרתי שאפשר רק שתיים אבל בגלל שאני רואה שכולכם מאטד קשורים אני יאשר את זה אבל לא להרבה זמן" הרופא אמר ויצא מהחדר.
כריס, גואל, זאבדיאל ואריק הלכו לחבק את אמילי כל אחד בתורו. אנחנו כבר כולנו הפכנו להיות חברים כל כך טובים שאם משהו קורה לאחד מאיתנו כולם בלחץ.
"אני בסדר בנים" היא אמרה וחייכה והם חייכו אליה בחזרה.
"אתם רוצים לספר לנו מה קרה? " אריק שאל ולפני שהספקתי לענות נכנסה שוטרת עם מחברת ועט.
"שלום לכולם, אני המפקחת קליין, אני פה בשביל לקחת עדות מהבנות על מה שהם עברו" היא אמרה. חשבתי לעצמי. ביומיים אני נותנת כבר 2 עדויות.
"א...אבל, אנחנו לא יכולות לספר מה היה שם" אמילי אמרה בפחד.
"למה? " השוטרת שאלה והבנים הסתכלו עליה במבט לא מבין. אני הבנתי. היא פחדה מהאיום של הבחורים האלה.
"אין לך מה לדאוג אמילי, עכשיו המשטרה איתנו ותשמור עלינו נכון? " אמרתי והסתכלתי על השוטרת והיא הנהנה מאשרת את דבריי.
"היא מפחדת לדבר בגלל שלפני שהם שחררו אותנו הם איימו עלינו שאם נדבר עליהם או נספר מה היה שם הם ימצאו אותנו ואני מצטטת: הפעם הם לא יהיו כאלה נחמדים" אמרתי לשוטרת. והיא הסתכלה על אמילי.
"אין לך מה לדאוג, אנחנו פה שומרים עליכן."
השוטרת אמרה ואני ראיתי את כריס כבר מתחמם. הפעם לא הצלחתי להרגיע אותו בזמן.
"כן, גם פעם שעברה אמרתם שתשמרו עליה ויום למחרת היא נחטפה" הוא אמר מצביע עליי. הוא היה עצבני.
"אתה צודק, אנחנו לא חשבנו שהם יפעלו כל כך מהר, הפעם אנחנו נהיה יותר זהירים ואנחנו נציב ליד כל אחת מהם שומר. " השוטרת אמרה והחזקתי את היד של כריס ומרגיעה אותו לאט לאט.
"טוב את רוצה את לדבר? " שאלתי את אמילי. והיא עשתה לא עם הראש.
"אוקיי אז אני אדבר". אמרתי והשוטרת הרימה את העט, מתכוננת להתחיל לכתוב.
הבנים הסתכלו עליי, מחכים שאני אתחיל.
" טוב, אז היינו עם הבנים ואז היה להם פגישה עסקית והם היו צריכים ללכת, אני ואמילי חשבנו לנצל את זה שהם עסוקים וללכת לעשות שופינג. הלכנו לקניון ואחרי שהיינו בכמה חנויות הגיע איזה כתב והתחיל לשאול אותנו מלא שאלות חטטניות ולא רצינו לענות לו כי זכרנו שהבנים אמרו לנו לא לדבר עם כתבים" אמרתי וראיתי את הבנים מהנהנים.
"אז ניסינו לברוח ממנו והוא רדף אחרינו ואז הגענו לכביש ונעצר רכב וסימן לנו להיכנס ומרוב לחץ מהכתב הזה לא חשבנו יותר מדי ונכנסנו אליו וזה היה הרכב של החוטפים. זאת הייתה אשמתנו אני יודעת, אם לא היינו פזיזות היינו מבינות שלא עולים על רכב זר " אמרתי ודמעה זלגה לי מהעין. כריס מיד ניגב אותה וחיבק אותי.
"אחרי שנרגענו קצת, הבנו את הטעות שעשינו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, שאלנו אותם מי הם ואז בתוקפנות אחד מהם הסתובב אלינו עם אקדח ואז הבנו שחטפו אותנו. הגענו לבית הנטוש הזה והם קשרו אותנו. הם לא ממש התעללו בנו אבל הם גם לא היו נחמדים במיוחד הם בעיקר כל הזמן איימו עלינו שאם אתם, המשטרה לא תעביר להם כסף הם יהרגו אותנו".
נשמתי לרגע. והשוטרת ניצלה את ההפסקה שלי כדי להשחיל שאלה.
"רגע ובאיזה שלב היה ההקלטה? " השוטרת שאלה.
"זה היה ביום השני, הם שמו מולנו מצלמה וקרטון עם המשפט שאנחנו צריכות להגיד. היינו צריכות להיות כמה שיותר רגועות וטבעיות אבל זה היה קשה כי מעבר למצלמה הם כיוונו עלינו אקדח, למקרה שנגיד משהו לא במקום".
" ואז עלה לי רעיון, נזכרתי שאני וכריס עשינו קוד למקרה שמישהו מאיתנו יהיה בצרה אנחנו נגיד את המילה ארמון, חשבתי מהר איך לשלב משפט עם המילה הזאת שלא יעורר את החשד שלהם אבל גם שכריס יבין שאנחנו בצרה" אמרתי והשוטרת עצרה אותי.
"איך ידעת שכריס יראה את ההקלטה? " היא שאלה.
"לא ידעתי, יותר קיוויתי" אמרתי.
"גאונה שלי את" הוא אמר ונישק אותי בראש ואני חייכתי.
"אכן, בזכות המילה הזאת, הוא ישר אמר לנו שאתם בצרה" השוטרת אמרה וחייכתי לכריס.
"זהו ואז אחרי כמה שעות הם שיחררו אותנו, לא לפני שהם איימו עלינו וירו לאמילי ברגל" אמרתי והסתכלתי עליה וחייכנו אחת לשנייה. לא באמת יודעת למה חייכנו. כנראה שמחנו שזה כבר מאחורינו.
"ובכל מהלך השהות שלכם שם, שמעתם שם של אחד מהם, משהו שיכול לעזור לנו לאתר אותם, אולי לאן הם הולכים עם הכסף" השוטרת שאלה.
הסתכלתי על אמילי, מנסה להיזכר במשהו.
"הם כל הזמן אמרו מנהרת גשר, כל הזמן הם חזרו על זה, זה נראלי שם קוד למשהו לא הבנו מה זה" אמרתי והשוטרת הייתה נראית המומה.
"זה לא שם קוד, זה מקום, זה במיאמי ביץ."
היא אמרה ומהר לקחה את המכשיר קשר שלה ואמרה:"כל הניידות, תסעו למיאמי ביץ, הם שם" היא אמרה ויצאה מהחדר. "תודה " היא מלמלה לפני ויצאה.
"הם עכשיו יתפסו אותם בזכותכן" כריס אמר וחיבק אותי גאה. וכך עשה גם ריצרד לאמילי.
"את מרגישה בסדר? " ריצרד שאל את אמילי.
והיא הנהנה.
הרופא נכנס. "אני צריך לדבר רגע עם אמילי, זה חשוב" הוא אמר וכולם יצאו מהחדר.
"דוקטור, אפשר שזוהר תישאר איתי? " אמילי שאלה והרופא הנהן. הוא חיכה שכולם יצאו ואז התחיל לדבר.
"מזל טוב" הוא אמר לפתע. מה על מה הוא מדבר?
"אמילי, את בהיריון" הוא אמר וחיבקתי את אמילי שהייתה בהלם. חברה שלי בהריון מהגבר שהיא אוהבת. איזה אושר. לקח לה כמה שניות לעכל את זה ואז יצא חיוך ענק מלווה בדמעות של אושר. 🤫🤫🤫

מה לדעתכם יקרה עכשיו? אמילי בהריון. איזה כיף. איך לדעתכם ריצרד יגיב כשישמע על זה?
אהובים שלי אנחנו ניפגש עם הפרק הבא ביום חמישי ❤שיהיה לכולם גמר חתימה טובה וצום קל🙏🙏🙏💜💜💜