Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 21- התחלה חדשה

"תעזוב אותה" שמעתי קול גברי קשוח שצעק לעברינו. הוא אמר את זה בספרדית.
אני עצמתי את העיניים חזק כי פחדתי ממה שהולך לבוא.
אחרי כמה דקות שמעתי שקט אז פתחתי את העיניים וראיתי את הגבר השיכור שרוע על הרצפה כשכולו מלא דם. הסתכלתי סביבי אבל לא ראיתי אף אחד. יצאתי מהר מהשירותים והלכתי לחפש את אמילי. רציתי להודות לבן אדם שהציל אותי מאונס אבל הוא ברח משום מה.
חזרתי למועדון ואחרי כמה דקות של חיפושים מצאתי את אמילי, היא כבר הייתה גם שיכורה והחלטתי שאנחנו הולכות. לקחתי אותה מהגבר שהיא נמרחה עליו שאני בספק אם היא יודעת אפילו איך קוראים לו. אבל מה לעשות כששיכורים לא באמת יודעים מה עושים.
הבנתי שבמקרה הזה אני המבוגר האחראי פה והחלטתי להעיף מהראש את המקרה שקרה לי עד לפני כמה דקות בשירותים ופשוט להוציא את שתינו למקום בטוח.
גררתי את אמילי יחד איתי החוצה.
"לאן הולכים? נו, כיף לי פה" היא אמרה לי עם קול שיכור לגמרי בקושי יודעת לבטא את המילים שהיא רוצה להוציא מהפה.
לא עניתי לה. הייתי צריכה לחשוב מה אנחנו עושות עכשיו. יצאנו מהמועדון. הזריחה כבר התחילה לעלות. אוף, אין לי ברירה, אני צריכה את העזרה של הבנים.
בלית ברירה התקשרתי לכריס והתפללתי שיענה.
"הלו" קול עייף נשמע בצד השני של הטלפון. היה לי ברור שהערתי אותו. אבל מה אני יעשה. אני במדינה זרה בלי לדעת לאן ללכת עם חברה שעוד שנייה נופלת לי מהרגליים.
"כריס? היי זאת זוהר, אנחנו נחתנו לפני כמה שעות ואמילי הכריחה אותי ללכת איתה לאיזה מועדון ועכשיו אנחנו אבודות והיא שיכורה, יש מצב שאתה יכול לקחת אותנו? או אפילו להגיד לנו לאיזה מלון ללכת עד מחר? " שאלתי מהססת. כל כך לא נעים לי.
"באיזה מועדון אתם? " הפעם הוא היה נשמע פחות עייף ויותר דרוך. כנראה הוא שמע את צמד המילים "שיכור ומועדון" והוא הבין לבד כמה זה מסוכן. אם הוא רק היה יודע עד כמה.
הסתובבתי אחורה כדי לקרוא את השם של המועדון.
"למועדון קוראים "baila" (תרקדו)" אמרתי לו.
"תחכו שם, אל תזוזו, אני כבר בא" הוא אמר.
"אוקיי, תו..." רציתי להודות לו אבל הוא כבר ניתק.
חיכיתי לכריס ורק התפללתי שהכל יעבור בשלום עד שהוא יבוא. היינו מחוץ למועדון והיו שם מלא שיכורים.
"מה בחורה יפה כמוך עושה במקום כזה? " שמעתי בחור שכבר הבנתי שהוא שיכור, הייתי עם הגב אליו והרגשתי איך הוא נושף בעורפי.
"מתרחקת ממך" עניתי לו ומשכתי את אמילי למקום אחר. זה עצבן אותו. הוא התקרב אליי ותפס לי את היד.
"מה אמרת? ככה את מודה למי שהציל אותך מאונס? " הוא אמר ואני נשארתי קפואה מההלם.
"אתה הצלת אותי? " אמרתי בקול חלש ומתנצל מעט.
"כן, זה אני, ואני חושב שמגיע לי משהו בתמורה" הוא אמר והתחיל להתקרב אליי כך שהשפתיים שלנו היו שנייה מלגעת והבנתי מה הוא רוצה.
דחפתי אותו ממני.
"תקשיב, תודה על הכל באמת אבל אני לא מעונינת תודה" אמרתי לו.
"אני לא חושב ששאלתי " הוא אמר והתקדם אליי שוב ותפס אותי מנסה לנשק אותי.
כריס תבוא כבר בבקשה. זה הדבר היחיד שחשבתי שיכול להציל אותי באותו רגע.
עצמתי את העיינים משלימה כבר עם האונס השני שלי להיום. איזה אבסורד. הבן אדם שהציל אותי מאונס מנסה לאנוס אותי עכשיו.
לפתע נשמע צופר של רכב הסתכלתי הצידה וקלטתי את כריס. בדיוק בזמן. הסתכלתי עליו והוא הבין הכל בשנייה. הוא יצא מהרכב ותוך שניות הבן אדם היה על הרצפה.
"כנסי לאוטו, מהר" הוא אמר לי תוך כדי שהוא מכניס את אמילי למושב האחורי.
נכנסתי מהר, הוא התיישב לידי ונסענו משם.
בהתחלה היה שקט איזה רבע שעה. אני לא מאמינה שאני שוב ליד כריס. ליד אהובי.
איך התגעגעתי לריח של הבושם שלו, לחיוך שלו שביינתים עוד לא ראיתי כי הוא עצבני וטרוד.
הסתכלתי עליו כל הדרך. זה השכיח ממני הכל.
"את בסדר? " הוא שאל אחרי רבע שעה של שקט.
"כן, אני בסדר, זה היה קצת מבהיל אבל הגעת בזמן, " אמרתי לו וחייכתי אליו והוא החזיר לי חיוך. סוף סוף החיוך שחיכיתי לו 4 חודשים.
"תודה על הכל, התגעגעתי" אמרתי לו וחייכתי שוב. לא רציתי להגיד למי התגעגעתי. ברור שאליו. אמרתי בכללי.
"גם אנחנו" הוא הוסיף וחייך.
"הגענו" הוא אמר לאחר עוד עשר דקות של נסיעה.
הסתכלתי סביבי וראיתי וילה ענקית. וואו.
"וואו, כל זה שלכם? " שאלתי אותו בפליאה מכל הגודל הזה.
"כן ועכשיו גם שלכן" הוא אמר וחייך אליי.
אני ואמילי הולכות לגור פה עם הבנים? מה?? לא ציפיתי לזה.
נכנסו לוילה. היא הייתה 3 קומות והיא הייתה ענקית. הסתכלתי לכיוון החצר וראיתי בריכה ענקית. וואו במקום המושלם הזה אני הולכת לגור חודש? אמילי תתפחלץ כשהיא תראה איפה היא הולכת לגור. עכשיו היא שיכורה היא לא יודעת כלום.
כריס הרים את אמילי ואני הלכתי אחריהם.
הוא נעמד ליד חדר מסוים וסימן לי לפתוח את הדלת. פתחתי. וואו. זה היה כמו עוד וילה קטנה.
"זה החדר שלכן" הוא אמר לי.
הוא השכיב את אמילי על אחת המיטות. החדר היה בנוי משתי מיטות גדולות אחת מול השנייה. בצד שלו היה חדר ארונות ענק ושירותים ומקלחת. ואפילו היה מקרר קטן.
"מה זה, זה כמו בית קטן רק בחדר הזה" אמרתי לו וצחקתי מההלם.
הוא צחק איתי את הצחוק המעלף שלו.
רצתי אליו וחיבקתי אותו, נזכרת שלא יכולתי לחבק אותו מאז שהגענו.
הוא לא הבין את פשר החיבוק אבל זרם איתי וחיבק אותי גם.
"לכבוד מה החיבוק הזה? " הוא שאל.
"סתם לא הספקתי מאז שהגעתי בגלל כל מה שקרה, והתגעגעתי אליכם" אמרתי לו ושחררתי את החיבוק.
"גם אנחנו התגעגענו ממש" הוא אמר וסימן לי לשבת על המיטה.
"את רוצה לספר לי מה קרה? " הוא שאל.
התלבטתי. מה לספר. מה לא לספר.
אחרי כמה שניות של מחשבה החלטתי לספר לו הכל וזהו. אני לא רוצה שיהיו ביננו סודות.
"נחתנו בארבע לפנות בוקר וחשבתי להתקשר אלייך להודיע לך שהגענו, אבל היה מאוחר אז חשבתי שביינתים נמצא מלון רק להלילה כי לא רציתי להעיר אותך. " הוא הנהן והמשכתי.
"ואז אמילי התעקשה שנלך לאיזה מועדון לחגוג את היום הראשון שלנו פה ולא כל כך רציתי אבל לא רציתי לאכזב אותה אז הלכנו למועדון הזה, מפה לשם, לא שתיתי אלכוהול כי אני מכירה את אמילי וידעתי שהיא כן רוצה לשתות.
נכנסתי לשירותים של המועדון ואז בא מישהו שיכור ניסה לגעת בי ולנשק אותי. התחננתי שיפסיק אבל הוא לא הקשיב ואז נכנס איזה מישהו, זה שאתה הרבצת לו עכשיו, אז באופן אירוני הוא הציל אותי מהאונס בשירותים אבל אחרי זה מחוץ למועדון הוא רצה שאני אתן לו נשיקת תודה ולא רציתי ואז אתה הגעת" אמרתי לו. וראיתי את הפרצוף העצוב שלו.
"תקשיבי, מה שקרה לך פעם שעברה כשהיית פה, אני והבנים דיברנו על זה והחלטנו שאנחנו לא רוצים ששוב תהיה לך חוויות לא טובות מפה. אז החלטנו שתמיד אחד הבנים אהיה איתך ועם אמילי ,לא משנה לאן אנחנו הולכים בסדר? " הוא שאל והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה על המשפט שהוא אמר לפני רגע. אני והבנים דיברנו עלייך? מה? אני באמת חשובה להם?
הנהנתי ונתתי לו חיבוק קטן.
"לכי לנוח עכשיו, אנחנו צריכים לקום עוד איזה כמה שעות" הוא אמר לי וסימן לי להיכנס למיטה.
"רגע, אני צריכה להחליף בגדים" אמרתי לו.
"טוב, אז אני הולך, תחליפי בגדים ואז למיטה לישון טוב? " אמר לי. איזה חמוד הוא אני לא יכולה. הוא דואג לי שאנוח.
"כן אבא " אמרתי לו וצחקתי.
הוא צחק גם, נתן לי נשיקה על המצח ויצא מהחדר כשהוא סוגר את הדלת.
הורדתי בגדים והחלפתי לפיגמה, התקדמתי לכיוון המיטה כששתי דפיקות בדלת עצרו אותי.

מי זה בדלת?? ומה דעתכם על ההתחלה של זוהר במיאמי? זה רק הולך ומשתפר או ההפך?
חברים אני רוצה להודות לכם על כמעט 500 צפיות. זה לא מובן מאליו בכלל מבחינתי וזה נותן לי עוד מוטיבציה להמשיך לכתוב בשבילכם😘😘😘