Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 11 - אל תיגע בי

מרתון 1/3

"שלום זוהר, אני הרופא שלך, אני רוצה לעשות לך בדיקת דם אחרונה לפני שאת משתחררת" אמר לי לפתע הרופא שנכנס לחדר.
"אתה לא רואה שאני ערומה?" צעקתי עליו מבוהלת.
"זה בסדר, לא אכפת לי, יש לך גוף יפה" ענה לי.
"אתה חוצפן, תצא מהחדר, תן לי להתלבש. "
הרופא היה בשנות העשרים לחייו ואת האמת שהוא היה נראה טוב אבל הוא חוצפן איך הוא מדבר אליי.
הוא הסתכל עליי, סורק אותי. הלכתי מבוישת מאחורי המיטה וניסיתי להתחבא.
"אל תתחבאי ממני, יש לך גוף יפה , אני רוצה לראות אותך" אמר והתחיל להתקרב אליי.
הלכתי אחורה מנסה להתרחק ממנו עד שנתקעתי בקיר והבנתי שאין לי יותר לאיפה לברוח.
הוא התחיל לגעת בי ואני נבהלתי, השתתקתי.
"תעזוב אותי, בבקשה" צעקתי עם דמעות בתקווה שמישהו ישמע אותי.
הוא לא התייחס, הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי בצוואר ואוי כמה שנגעלתי, כל כך נגעלתי ממנו באותו רגע. בכיתי וזה לא היה לו אכפת.
התעשטתי לרגע והבנתי שאם אני לא אתעורר על עצמי ואציל את עצמי אף אחד לא יציל אותי.
שנייה לפני שבאתי לפעול. הדלת נפתחה שוב.
"תעזוב אותה " שמעתי צרחה חזקה ועצבנית.
זה היה כריס. נשמתי לרווחה. לא היה לי אכפת שהוא רואה אותי ערומה באותו רגע, רק רציתי שהוא יציל אותי מהבן אדם המגעיל הזה.
לא עברה שנייה והוא כבר היה על הרצפה כשכריס נותן לו אגרופים איזה כמה דקות רצופות עד שאיבד את ההכרה.
"את בסדר? " הוא שאל אותי אבל לא הסתכל עליי כי ראה שאני בלי בגדים ורצה לכבד אותי.
אין זה הגבר של החלומות שלי. חשבתי לעצמי.
"קחי, תלבשי" הוא השיט לי את הגקט שלו שהגיע לי עד הברך. לבשתי תחתונים מהתיק שאמא שלי ארגנה לי.
"זהו התלבשתי" אמרתי לכריס בקול חלש ומפוחד. עוד לא עיכלתי מה היה פה עכשיו.
התיישבתי על המיטה והתחלתי לבכות.
הוא חיבק אותי חיבוק כל כך חם ואוהב שכל כך הייתי צריכה.
"את בסדר? את רוצה שאני אקרא לאמא שלך? "
"לא, לא, רק לא אמא שלי" התחננתי בבכי. והמשכתי לחבק אותו חזק ולא רציתי לעזוב.
אחרי כמה דקות של החיבוק הכל כך תומך הזה.
השתחררתי מהחיבוק וניגבתי את הדמעות.
"בוא, נלך אליהם, שהם לא ידאגו. " אמרתי לו.
והוא הנהן. התקדמנו לדלת.
"רגע, " עצרתי אותו "אני לובשת את הגקט שלך, הם בטוח ישאלו למה. "
"את רוצה שאני אצא ותתלבשי רגע? " הוא שאל.
"לא, לא" ישר אמרתי לו נזכרת מה קרה לפני כמה דקות שרק רציתי להתלבש.
"תישאר פה, בבקשה" התחננתי והוא הנהן.
התחלתי להוריד את הג'קט והוא ישר הסתובב.
עלה לי חיוך על הפנים מהטוב לב שלו ומהכבוד לאישה שיש לו.
התלבשתי מהר וסימנתי לו לבוא.
יצאנו מהחדר והתקדמנו לקראת הבנים ואמא שלי שחיכו לי ביציאה לבית חולים.
"יאללה, הולכים? " שאלתי כאילו הכל כרגיל.
על מי אני עובדת? אמא שלי מכירה אותי כל כך טוב והבנים כבר הספיקו להכיר אותי ויודעים כשקורה לי משהו.
"זוהר, מה קרה? אני יודעת שקרה משהו" אמא שלי אמרה מודאגת.
"אני אספר לכם בתנאי שלא תעשי סצנות ותרשי לי ללכת להופיע עם הבנים מחר, לא משנה מה" אמרתי לאמא שלי בנחישות.
אמא שלי הנהנה אבל מהוססת. כאילו היא לא בטוחה שהיא רוצה להנהן על הדבר הזה.
"טוב, אז הלכתי להחליף בגדים ונכנס איזה רופא ואני הייתי ערומה והוא התחיל להגיד לי שהוא אוהב את הגוף שלי ואז הוא התחיל לגעת בי ושנייה לפני שהוא עשה לי משהו, כריס נכנס והציל אותי ממנו " אמרתי וחייכתי לכריס.
הם כולם הסתכלו עליי בהלם לא ידעו מה לענות לי. "טוב, צאו מההלם, אני בסדר, אני באמת בסדר" אמרתי והסתכלתי על אמא שלי מדגישה את האני באמת בסדר.
הם עדיין לא ידעו מה להגיד לי ולא ידעו איך להתנהג בסיטואציה כזאת.
"טוב יאללה, בואו כבר" אמרתי מושכת את הבנים ואת אמא שלי.
"המקום הזה לא עושה לי טוב" אמרתי.
והם יצאו אחריי. התקדמנו לכיון הרכב שחיכה לנו ונסענו למלון. התחלנו בנסיעה אני ישבתי כמו תמיד ליד כריס וריצרד. הנחתי את הראש על ריצרד מסתכלת עליו והוא מחייך אליי מאשר לי שזה בסדר. שמעתי עוד קצת דיבורים ונרדמתי.
"זוהר, קומי, הגענו" ריצרד העיר אותי.
התעוררתי יותר עייפה ממה שהייתי.
"טוב בנות, " ג'ואל אמר אחרי שיצאנו מהאוטו.
"אתם תלכו למלון תתארגנו על עצמכן אנחנו נלך לעשות קצת סידורים ונבוא לאסוף אותכם עוד שעתיים ככה, אנחנו צריכים לעשות חזרות למחר. " אמר והסתכל עליי בחיוך .
התקדמנו לכיוון הבית מלון ונכנסו לחדר.
דיברתי קצת עם אמא שלי על מה שהיה אבל לא הרבה זמן כי הייתי מאוד עייפה מהיום הזה ונרדמתי.
קמתי לצלצול הטלפון שלי כשאני רואה על הצג
"מספר חסום" 🤫🤫🤫

מי זה יכול להיות? תכתבו לי בתגובות את דעתכם!!!😘😘😘
פרק קצר היום יחסית, אני יודעת. אבל עם הרבה דרמה.