Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 4- מיאמי "here i come"

מרוב ההלם שגיליתי ממי ההודעה נשלחה, נפלו לי כל הבגדים שהיו לי ביד ודפקתי צרחה חזקה שאני חושבת שאפילו השכנים שמעו😝
מיטל הגיעה בריצה לחדר תוך שניות "מה קרה?" היא שאלה. אמרתי לה "את לא מאמינה מי שלח לי עכשיו הודעה" לפני שהספקתי להגיד לה מי זה היא עצרה אותי ואמרה "את נורמלית? הכל בגלל הודעה? כבר חשבתי שקרה לך משהו...שראית נחש או עכביש או לא יודעת מה"
צחקתי ואמרתי לה "אם תתני לי לסיים ותביני ממי ההודעה, תביני למה צרחתי ככה כמו משוגעת"
"נו ממי זה?" שאלה.
"כריסטופר" אמרתי ונתתי צרחה שוב, לא מאמינה שאמרתי את זה עכשיו.
הפעם היא לא נבהלה כי היא הייתה לידי ורק צחקה שראתה כמה אני מתלהבת מזה.
"מה הוא רשם?? " שאלה. והתחלתי להקריא לה.
(הכל כמובן נכתב בספרדית).
"היי זוהר, רציתי רק להזכיר לך שאנחנו טסים מחר,
ואת צריכה לבוא ביום ראשון לשדה תעופה, אה ואם דאגת לגבי איך תגיעי לשם אז אין לך מה לדאוג. רנטו סידר לך זוג כרטיסים למיאמי. כך שאת לא צריכה לדאוג מהעיניין הכספי"
מחכים לראות אותך בקרוב במיאמי.
נשיקות. Cnco😘"
סיימתי להקריא לה את ההודעה ובלי ששמתי לב התחילו להציף אותי דמעות והתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. "מה קרה? " מיטל שאלה אותי עם מבט מודאג. בדמעות שחונקות את הגרון שלי ובקושי נותנות לי להגיד משהו התחלתי להגיד לה "זה דמעות של אושר, של התרגשות " הסתכלתי עליה לרגע ויכולתי לראות סוג של אנחת רווחה על פניה והמשכתי "...אני לא מאמינה שזה קורה לי, למה כל הטוב הזה מגיע דווקא לי, אני כל כך מאושרת, בחיים לא חשבתי שהחלום הזה יתגשם ועכשיו הוא באמת קורה" אמרתי בעודי מנגבת את הדמעות. מיטל לא אמרה כלום אבל יכולתי לראות על פניה שהיא גם מתרגשת בשבילי כי אני חושבת שהיא בין היחידים בעולם שידעו כמה אני אוהבת אותם וכמה הם חשובים לי. היא פשוט התקרבה אליה וחיבקה אותי. חיבוק שכל כך הייתי צריכה באותו רגע. חיבוק מרגיע ומלטף שגרם לדמעות שלי להיעצר ולחיוך ענק להתפרש על פני.
"טוב את מתכוונת לענות לו?" שאלה מיטל.
ואז נזכרתי "וואי איזה פדיחות, מרוב ההתרגשות שכחתי שאני צריכה לענות לו ועכשיו סיננתי אותו איזה עשר דקות , איזה בושות. "
מנגבת את הלחלוחית שנשארה לי בעין מהדמעה האחרונה ומתחילה לכתוב :" היי כריס, סליחה שלקח לי זמן לענות, מרוב ההתרגשות ששלחת לי הודעה, השתגעתי קצת, בכיתי, צרחתי ושכחתי מזה שאני צריכה לענות לך😝. תודה רבה על הכל, זה באמת לא מובן מאליו מבחינתי שאתם ככה נלחמים עליי ודואגים לי, וגם לגבי הכסף אני יודעת שכרטיס טיסה זה לא עסק זול והכרתם אותי רק אתמול וכבר אתם משלמים עליי, אני אוהבת אותכם כל כך ומודה כל יום ויום שהחיים שלי הפגישו אותי איתכם, תודה שוב על הכל, ניפגש במיאמי, אוהבת 😘🙏" שלחתי אותה ופשוט בהיתי בטלפון חיכיתי שהוא יחזיר לי תשובה.
לא עברה דקה והוא רשם לי :"תודה לך, נתראה"😘
מצד אחד התבאסתי שההודעה כזאת קצרה😝אבל קול בראש שלי אמר לי "תסתמי ותגידי תודה, יש בנות שחולמות שכריס ישלח להם את השלוש מילים האלה, תגידי תודה וסתמי" ומשום מה יצא שהסכמתי עם הקול הזה.
אחרי שקצת נרגעתי, כבר שמתי לב שמיטל התארגנה ואני עדיין עם פיג'מה כי לא הספקתי להחליף בגדים. מהר בחרתי מה ללבוש כי לא היה לי נעים שהיא תחכה לי הרבה זמן ויצאתי לכיוון המטבח. "אני מוכנה" אמרתי לה "אפשר לצאת"
מיטל הנהנה ויצאנו לכיוון הדלת, יצאנו מהבית, והתחלנו להסתובב בעיר. נכנסו למלא חנויות וכל הדרך צחקנו ונהנינו ודיברנו על הבנים ברור.
וסיפרתי לה כמה אני עדיין מעכלת את כל מה שקרה ב-24 שעות האחרונות. מרוב שנהנינו לא שמנו לב שהשעה הייתה כבר 17:00 וידעתי שב-18:00 אבא שלי צריך לקחת אותי מהבית של מיטל. אז אמרתי לה שאנחנו צריכות להתחיל לחזור לכיוון הבית שלה. וכך עשינו. בערך ב-17:40 הגענו לבית שלה. נכנסו מותשות, עייפות אבל בעיקר מרוצות מכל היום הזה. קניתי מלא בגדים שיהיה לי גם למיאמי. ופתאום חשבתי על זה.
אפילו לא סיפרתי לאמא שלי שאני צריכה לטוס למיאמי. "ואם לא יסתדר לה? " "ואם היא לא תוכל לעזוב הכל ולנסוע איתי? " "ואם היא בכלל לא תבין מאיפה זה בא לה ולא תרצה לטוס?"
כל כך הרבה מחשבות עברו לי באותם רגעים. ונתקפתי פחד וחשש שאולי ממש עוד שאני הולכת לפגוש אותה כל החלום הזה יתנפץ לי מול העיניים ואני לא אוכל לטוס.
"כן, היא פה, " פתאום שמעתי את מיטל אומרת.
התקדמתי לכיוון הדלת ופתאום ראיתי את אבא ואמא שלי בפתח הדלת. ישר רצתי אליהם ונתתי להם חיבוק ענק. גם בגלל שהתגעגעתי וגם בגלל שכבר כל כך רציתי לשתף אותם בכל מה שקרה לי מאתמול. הלכתי להביא את כל הבגדים והדברים שקניתי מהחדר של מיטל ויצאתי לדלת, נפרדתי לשלום ממיטל והודיתי לה על כל מה שהיא עשתה בשבילי ב-24 שעות האלה. בעיקר שהיא פשוט הייתה איתי ותמכה בי.
התקדמנו לכיוון האוטו ולא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים. אמא שלי שכל כך מכירה אותי , ראתה שאני יותר מדי שמחה ושאלה. " מה קרה? זורקוש"(ככה היא הייתה קוראת לי, שם חיבה בקיצור) . "מה את כל כך שמחה? "
נכנסו לאוטו ופשוט לא יכולתי יותר לשמור בבטן והתחלתי לשפוך הכל, כל מה שקרה אתמול והיום. וידעתי שהנסיעה היא ארוכה וזה יתן לי זמן לספר הכל לפרטי פרטים. אחרי רבע שעה בערך שרק אני מדברת בהתלהבות סיימתי לדבר. "מה אתם אומרים? " שאלתי לסיום. "וואו" אבא שלי פתאום אמר. "גנבת לי את המילה מהפה" אמא שלי אמרה והם צחקו וגם אני קצת צחקתי.
"לא תיארנו לעצמנו שכל זה קרה לך אתמול, חשבנו שאת סתם נסעת להופעה כמו שהיית בפעמים קודמות, זה היה החלום שלך, וואו הוא באמת התגשם" אמא שלי אמרה בהתלהבות ואבא שלי הנהן מסכים איתה.
"אבל מיאמי? ביום ראשון בשדה תעופה? אין זמן להתארגן ומה עם הכסף ,ואבא ושגיב(אח שלי) ישארו לבד בבית? " אמא שלי שאלה את כל השאלות שאני בדיוק חשבתי עליהם אצל מיטל לפני שהם הגיעו. "אמא, בבקשה את יודעת כמה זה חשוב לי ולגבי הכסף אין לך מה לדאוג כי המנהל שלהם אמר לי שהוא מארגן את הכל ואנחנו רק צריכים להגיע בזמן לטיסה. וגם זה לא הרבה זמן זה בסך הכל 3 ימים ואז נחזור לארץ, נו אמא בבקשה, את יודעת שאני לא יכולה לטוס לבד, וגם אני רוצה לעבור את החוויה הזאת איתך" אמרתי בתקווה שזה ירכך אותה קצת והיא תסכים.
היא הסתכלה עליי וראיתי שהיא לא יודעת כל כך מה לענות ואז היא הסתכלה על אבא, והוא עשה לה כן עם הראש. ואז היא פשוט אמרה "טוב בסדר, ניסע". והבנתי שהיא הייתה צריכה את האישור של אבא שהם יהיו בסדר ושזה בסדר שניסע. היינו עדיין באוטו אז לא יכולתי לקפוץ עליהם בשמחה אבל איך שהגענו לא עברה שנייה וכבר קפצתי עליהם וחיבקתי אותם בשמחה והודיתי להם אולי 1000 פעם. עלינו הבייתה ומיהרתי לחדר של אח שלי לספר לו הכל.
אח שלי פחות אוהב שאני חופרת, אין לו סבלנות, טוב, הוא בגיל ההתבגרות, אפשר להבין אותו.
התחלתי לספר בהתלהבות והוא עצר אותי באמצע " זוהר תקצרי " אמר לי. ולפני שהוא יאבד את הריכוז אמרתי "בקיצור, אני ואמא נוסעות ביום ראשון למיאמי". הוא חייך אליי אמר לי " בהצלחה " וסימן לי לצאת מהחדר." אני יודעת שזה לא מרוע או משהו , פשוט קשה לו להביע רגשות אבל ראיתי שהוא היה שמח בשבילי " חשבתי בעודי מתקדמת לחדר שלי. נשכבתי על המיטה ואמרתי בכל חלש "זהו עכשיו שום דבר לא יעצור אותי, אמא הסכימה ואני ביום ראשון על מטוס למיאמי" וחייכתי חיוך ענק.
"בוקר טוב" הקול החם והמלטף של אמא שלי נשמע בחדר שלי והעיר אותי.
"מה כבר בוקר? " אמרתי טיפה מעופפת, עדיין בתוך השינה.
"כן, כבר בוקר, ויש לנו יום ארוך היום, אם את רוצה להספיק להיות ביום ראשון על טיסה יש לנו מלא דברים לקנות ולארגן, אז אני מבקשת ממך לא להתעכב בהתארגנות ובבקשה תעשי את זה יותר מהר מכל יום אחר"  אמרה בקול קצת יותר נוקשה.
לא עברה שנייה מאז סיום המשפט שלה וכבר הייתי מחוץ למיטה בדרכי לאמבטיה לשטוף פנים.
אמא שלי הייתה בהלם שיצאתי כל כך מהר מהחדר ואמרה בנימה של צחוק קטן "כנראה שכל מה שהייתי צריכה לעשות כדי לגרום לך לקום יותר מהר מהמיטה זה להבטיח לך טיסה למיאמי" אמרה וצחקה. "לא רק מיאמי" אמרתי לה. "גם פגישה עם הבנים" אמרתי וצחקנו ביחד.
סיימתי באמבטיה חזרתי לחדר התחלתי להתלבש ופתאום נזכרתי שפעם קודמת שהלכתי להתלבש בדיוק קיבלתי את ההודעה מכריס. חיוך גדול עלה לי על הפנים. לא יודעת איך להסביר זה היה חיוך עם מן ציפייה שאולי כריס יקרא את המחשבות שלי ושוב פעם ישלח לי הודעה בדיוק עכשיו שאני מתלבשת 😝 אבל הפעם זה לא קרה.
יצאנו מהבית אני ואמא והתחלנו בסידורים לקראת הטיסה. לקראת שבע בערב חזרנו הבייתה. הלכתי לחדר, עייפה ומותשת.
מתחילה להוריד בגדים ומתקדמת לכיוון המקלחת
פתאום אני שומעת צלצול חלש שמגיע מהחדר שלי. מיהרתי לחדר חזרה. וראיתי שהטלפון שלי רוטט. הוא היה עם הפנים על המיטה, הפכתי אותו ולא האמנתי למראה עייני 😮🤫

עד כאן הפרק להיום 🙏מקווה שאהבתם🤩
אה ורציתי להסביר משהו קטן כי שמתי לב ששכחתי לרשום את זה בסיפור אז בשביל הפרוטוקול. ההופעה התקיימה ביום שלישי. עד רביעי בערב הייתי אצל מיטל, הסידורים עם אמא שלי היו יום חמישי, והטיסה אמורה להיות ביום ראשון.
תודה לכולם על הצפיות ויש למה לחכות לפרק הבא, הולך להיות מעניין🤩🙏