Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 29- "היומן"

"תעזוב אותי, די, תלך ממני, מי אתה, מה אתה רוצה ממני" צרחתי.
"אני האיש שהולך להרוס לך את החיים" הוא אמר. ראיתי רק את הגב שלו, היה לו גוף חסון ומאחורה יכולתי שיש לו שיער בלונדיני.
"למה? מה עשיתי לך? " אמרתי עם דמעות בעיניים.
הוא לא ענה. הוא התקרב אליי, היה חושך, לא יכולתי לזהות את הפנים שלו, אבל הקול היה לי מוכר. הוא החזיק לי את הידיים חזק חזק ועצר לי את הדם.
"דיי, דיי, תעזוב אותי, דיי, לך מפה" צרחתי מכל נשמתי.
•••
"היי, היי, זוהר, זוהר, תירגעי אני פה, פתחתי את העיניים וראיתי את כריס.
הסתכלתי סביבי ולא ראיתי אף אחד.
זה היה חלום. זה הרגיש כל כך אמיתי.
" מה קרה לי?" שאלתי מתנשפת ומבינה שאני מזיעה כולי.
"את צרחת ממש חזק אז רצתי לפה, היה לך חלום רע, את רוצה לספר לי על מה חלמת? "
הוא אמר וליטף לי את היד, מנסה להרגיע את הנשימות שלי. התחלתי לבכות.
"אני יכולה חיבוק? " שאלתי אותו.
"ברור, בואי" הוא פתח את ידיו ומיהרתי לחבק אותו חיבוק ענקי. פחדתי לעזוב אותו.
חיבקתי אותו כל כך חזק מהפחד שהבן אדם הזה יבוא. עוד לא הצלחתי להבדיל בין חלום למציאות.
"אתה מבטיח שלא תעזוב אותי אף פעם?" אמרתי תוך כדי שאני בוכה לחזה שלו. מסרבת לעזוב אותו.
"היי , היי, " הוא קירב אותי אליו ונתן לי נשיקה בראש.
"אני בחיים לא יעזוב אותך, את רוצה לספר לי על מה חלמת? " הוא שאל ברכות. השתחררתי מהחיבוק, נרגעת לאט לאט.
"ה..הו..הוא נכנס, ואיים ו..והחזיק את הידיים ו..והוא אמר שהוא יהרוס לי את החיים. " גימגמתי בפחד.
כריס הניח את ידיו על פני ומחה את דמעותי.
"מי זה הוא נסיכה שלי? " הוא שאל.
"ל..לא יודעת, לא ראיתי את הפנים שלו" אמרתי.
"אב..אבל זה היה ממש מפחיד, זה הרגיש כל כך אמיתי." זלגה לי דמעה כשאני נזכרת בחלום.
"אהובה שלי, אני בחיים לא יעזוב אותך, עכשיו אני פה, הכל בסדר" הוא אמר וחיבק אותי חזק חזק.
"אני הולכת להתקלח" אמרתי לו.
"בסדר, אני הולך לחדר, אם את צריכה משהו, תגידי לי אני אבוא" הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה ונתן לי חיבוק אחרון ויצא מהחדר.
התקלחתי, התלבשתי וחזרתי למיטה.
פחדתי. לא יכולתי להירדם. נבהלתי מכל רעש קטן.
"כריס, אתה יכול לבוא רגע? " שלחתי לו הודעה.
לא עבר 10 שניות והוא כבר נכנס לחדר.
"הכל בסדר נסיכה?" הוא שאל והתקרב למיטה שלי.
"לא, אני מפחדת להירדם, אתה יכול להישאר איתי? רק הלילה" אמרתי.
הוא חייך והסכים מיד. הוא נשכב לידי כשהוא מחבק אותי מאחור. הרגשתי כל כך טוב. הרגשתי כל כך מוגנת.
"אני פה, אני לא אתן שאף אחד יפגע בך" הוא אמר והסתובבתי אליו מנשקת אותו ברוך.
"איתך אני מרגישה מוגנת, תודה שנכנסת לחיים שלי" אמרתי לו והוא לא ענה רק נתן לי נשיקה והסתובבתי חזרה שאני עם הגב אליו. הוא חיבק אותי והיינו כל כך קרובים. זה הרגיש כך כך טוב.
נרדמתי אחרי כמה דקות. הייתי כל כך עייפה.
•••
"בוקר טוב יפה שלי" שמעתי את קולו של כריס והרגשתי נשיקות קטנות על הלחי. הלילה עם כריס היה קסום אפילו שרק ישנו. הרגשתי מדהים.
"בוקר טוב,אהוב" פתחתי את העיניים באיטיות, מעלה חיוך ענקי על פני כשאני רואה אותו לידי.
"את ישנה כמו מלאך" הוא אמר לי והסמקתי.
מי היה מאמין שמכל הדוגמניות היפות שהיו מתות להיות איתו ורק נמרחות עליו כל היום, הוא בחר להיות איתי.
"מה הלוז להיום? " שאלתי אותו כשאני עוברת משכיבה לישיבה.
"יש לנו איזה הופעה קטנה פה במיאמי ואז חזרות קצת וזהו" הוא ענה והנהנתי.
קמנו מהמיטה, צחצחנו שיינים ביחד, אפילו זה היה כיף איתו. התלבשנו וירדנו למטה.
ראיתי שאמילי כבר לא בחדר אז הסקתי שהיא התעוררה לפני וירדה למטה, בטח היא הופתעה לראות את כריס לידי במיטה.
"בוקר טוב נסיכים" אמרתי בעודי יורדת עם כריס לכיוון המטבח ורואה שם את כולם יושבים, אוכלים ארוחת בוקר.
"בוקר טוב לזוג היונים שלנו" זאבדיאל אמר ונתן לי חיבוק ונשיקה קטנה בלחי. וכך אחריו כל הבנים. התיישבנו לאכול וצחקנו מלא מכל מיני בדיחות שאריק סיפר, הן כל כך לא מצחיקות שזה מצחיק חח.
סיימתי לאכול וראיתי את אמילי יושבת בסלון, ניגשתי אליה.
"היי חיים שלי, איך ישנת" שאלתי אותה והתיישבתי לידה.
"אני ישנתי טוב, וזה נראה שגם את " היא אמרה וקרצה לי.
"היה לי סיוט אתמול, והוא שמע שצעקתי והוא בא והרגיע אותי ואז לא יכולתי לחזור לישון אז ביקשתי שיישן איתי שאני אהיה יותר רגועה, והאמת ? זה היה מדהים אחותי, הרגשתי כל כך טוב." אמרתי לה והעיניים שלי נצצו,ככה לפחות היא אמרה לי חח.
"איך לא שמעתי שצרחת?" היא שאלה.
"כי את ישנה כמו ממוטה אולי? " אמרתי והתחלנו לצחוק. הבנים נכנסו לסלון.
"מה כל כך מצחיק? " כריס שאל והתיישב לידי.
"סתם משהו בין חברות" אמרתי לו והסתכלתי על אמילי.
"דיברתם עלינו? " ריצרד שאל.
"כן ברור, כי אין לנו עוד דברים לדבר עליהם" אמרתי לו בציניות וכולנו צחקנו.
"טוב בנות, יש לנו הופעה, אתן נשארות פה או שאתן באות איתנו? " אריק שאל.
"נראלי שאני ואמילי נלך לקניון, מזמן לא יצאנו רק אני והיא" אמרתי והיא הנהנה.
"וחוץ מזה, מזמן לא עשינו שופינג" אמרתי וראיתי את הבנים מסתכלים עליי בהלם.
"אתמול היינו" גואל אמר.
"נו בסדר, 24 שעות שלמות בלי שופינג זה קשה" אמרתי וגרמתי לכולם לצחוק.
"טוב יאללה אנחנו הלכנו" הבנים יצאו בזה אחר זה לא לפני שהם נותנים לי ולאמילי חיבוק ונשיקה בלחי. טוב חוץ מכריס שנתן לי נשיקה בפה חחח.
"בהצלחה בנים, בטוחה שתהיו מושלמים כרגיל" אמרתי להם וליוויתי אותם לדלת עם אמילי.
"בהצלחה" אמילי אמרה וחייכה לבנים.
"תודה בנות, תשמרו על עצמכן" ריצרד אמר והם יצאו. נעלתי את הדלת ועלינו להתארגן.
"יאללה יצאנו? " אמרתי לאמילי.
"יאללה" היא חייכה והתקדמנו לכיוון הדלת.
"שיט איזה סתומות אנחנו, שכחנו לבקש מהבנים מפתח, אנחנו לא יכולות לנעול את הבית. איך נצא ככה? " אמרתי לאמילי.
היה כמה שניות של שקט, הסתכלתי עליה והיא עליי ותוך שנייה פשוט התחלנו להתפקע מצחוק.
לא צחקתי ככה הרבה זמן.
"שתי סתומות אין" אמילי אמרה והמשכנו לצחוק שכבר כאבה לנו הבטן.
"טוב אז כנראה שלא נצא" אמרתי לה ונכנסנו לסלון מבואסות.
אמילי הדליקה טלויזיה.
"אז סרט? " היא שאלה אותי והנהנתי בחוסר ברירה. בניתי על השופינג הזה, אוף.
"מה נראה? " היא שאלה.
"שימי "היומן", שמעתי שזה סרט ממש טוב." (כריכה של הסרט למעלה)אמרתי לה והיא הפעילה. הגעתי עם פופקורן והתיישבתי לידה.
•••
"אני לא מאמינה שהם מתו בסוף" אמרתי לאמילי ששתינו מייבבות כמו ילדות בנות חמש.
כל הספה הייתה מלאת טישו, לא הפסקנו לבכות כל הסרט.
"למה בחרת סרט כזה עצוב? " אמילי שאלה אותי כשהיא לא מפסיקה לבכות ואני איתה.
"לא חשבתי שהוא יהיה כזה עצוב" עניתי לה. ושמענו מפתח מסתובב ודלת נפתחת.
אלה היו הבנים. שמחתי שהם חזרו. הייתי חייבת חיבוק מכריס.
"בנות מה קרה? " הבנים נכנסו לסלון עם פרצופים מודאגים, רואים שאנחנו בוכות בהיסטריה.
"ראינו סרט, היומן, הוא כזה עצוב" אמרתי להם
"הם מתים בסוף" אמילי צרחה מכאב והמשכנו לבכות.
הבנים הסתכלו אחד על השני ולפתע התפקעו מצחוק, צחוק כמו שלי ולאמילי היה רק לפני כמה שעות ועכשיו אנחנו מייבבות פה.
הם לא הפסיקו לצחוק, מתישהו אני ואמילי התחלנו לצחוק גם, זה היה מדבק.
"בנות, זה רק סרט" אריק אמר מנגב את הדמעות מצחוק שלו.
"הרגתן אותי" ריצרד אמר וכל הבנים צחקו.
"הם מתים בסוף" גואל חיקה את אמילי כשהיא אמרה את זה מקודם, האמת הוא מחקה ממש טוב, אפילו אמילי צחקה מהחיקוי.
"מה אתם רוצים, אנחנו רגישות" אמרתי להם.
"אני אוהב אותך חיים שלי" כריס חיבק אותי.
הבנים התיישבו לידנו וסימנתי לריצרד שילך לחבק את אמילי. והוא הבין.
הוא התיישב ליד אמילי ופתח את ידיו ואמילי ישר קפצה על ההזדמנות וחיבקה אותו.
"אז בנות, איך היה בשופינג? " זאבדיאל שאל.
אני ואמילי הסתכלנו אחת על השנייה וצחקנו שוב. הפעם רק שתינו.
"מה כל כך מצחיק במה ששאלתי" זאבדיאל שאל לא מבין וגם הבנים לא הבינו לפשר הצחוק.
"בוא נגיד שיצאנו סתומות, לא יכולנו לצאת לקניון כי לא היה לנו מפתח לנעול את הבית" אמרתי לבנים והפעם כולנו צחקנו.
"איזה סטלניות אתן" ריצרד אמר.
"טוב יאללה לחזרות" אריק אמר והבנים קמו.
"אנחנו יכולות לבוא?, אני חייבת לעשות משהו שישכיח ממני את הסרט הזה" אמרתי לבנים.
"כן בטח בואו." כריס אמר. וחייכתי.
יצאנו לאוטו.
"אוי רגע, שכחתי את הטלפון שלי בחדר."  אמרתי ולקחתי את המפתח מכריס כדי לחזור לבית. נכנסתי לבית, עליתי לחדר וראיתי אותו. זה הבחור מהחלום. איך הוא נכנס לכאן. 🤫🤫🤫

מה אתם חושבים יקרה לזוהר? תגיבו בתגובות 👇👇👇
סתם שאלה: ראיתם את הסרט "היומן", אם כן איך היה?
1340 מילים