Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 20- חזרתי!

"תראי, זוהר" אמא שלי התחילה לדבר וכל כך פחדתי מהתשובה שלה.
"אני יודעת כמה הבנים האלה הם דואגים ואנשים טובים ואני יודעת גם כמה את רוצה להיות בחברתם ולהמשיך להגשים את החלום שלך. אבל אני לא חושבת שאני אוכל להסכים לדבר כזה, את אמנם בת 19 אבל אף פעם לא טסת לבד ואמילי זה יפה והכל אבל אם יקרה לך משהו, אני לא יודעת זה מסוכן מדי" היא סיימה ואני התחלתי לבכות. אני לא מאמינה שהיא לא נותנת לי לנסוע. התחננתי אליה.
"אמא בבקשה אני כל כך רוצה לנסוע ואני מבטיחה שאני אתקשר אליכם כל יום ואני אהיה בסדר , את ראית כבר שאני יכולה להסתדר, וגם אני מבטיחה לך שאף פעם לא אהיה לבד , אני תמיד אהיה או עם אמילי או עם הבנים, חוץ מהשירותים" אמרתי והתחלתי לצחוק, ניסיתי להקליל את האוירה אולי זה ישכנע אותה, לא יודעת, ניסיתי הכל. אבל היא הייתה רצינית. היא לא צחקה.
"לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה, אני אגיד לך מה החלטתי מחר. " היא אמרה והלכה לחדר שלה בלי לתת לי אפשרות לענות.
נשארתי לבד בסלון. אוף מה יהיה אם היא לא תתן לי לנסוע, כמה שאני רוצה את זה. זה גם מגיע לי, זה החלום שלי , לכל בן אדם יש זכות להגשים את החלום שלו.
אוף שיגיע כבר מחר אני לא יכולה עם המתח הזה.

*למחרת*
קמתי בבוקר ודבר ראשון הלכתי לאמא שלי וחיכיתי לתשובה.
"זוהר, תראי, אני ואבא דיברנו על זה ובסוף החלטנו לתת לך לנסוע " היא אמרה ואני התחלתי לקפוץ משמחה ומאושר.
"אבל ויש אבל גדול" היא עצרה אותי מלשמוח כל כך מהר. " הסתכלתי עליה והקשבתי.
"את צריכה להתקשר אלינו כל יום, לא מעניין אותי כמה הוא היה עמוס או כמה את עייפה" היא אמרה והרימה אצבע מזהירה לעברי.
"אם יום אחד לא תעשי את זה ותתני לנו לדאוג, אנחנו נבוא וניקח אותך חזרה לארץ"
"אני מבטיחה שאני יעשה את זה אמא תודה" רצתי וחיבקתי אותה והמשכתי לחגוג בכל רחבי הבית.
אחרי שנרגעתי קצת, שלחתי הודעה לכריס.
"אמא שלי מרשה, אתה לא מבין כמה אני מאושרת עכשיו" שלחתי לו וחיכיתי לתשובה.
אחרי בערך כמה דקות שמעתי צלצול של הודעה מהטלפון ומיהרתי לפתוח אותו.
"איזה כיף, תראי אנחנו יכולים להזמין לך כרטיסים למחר בערב, את תהיי מוכנה עד אז? "
הוא שאל. יואוו זה כל כך קרוב.
"ברור שכן, אני אעדכן את אמילי ועוד יומיים נתראה במיאמי❤" כן שלחתי לו לב אדום. הוא לא מתרגש מאימוגי כמוני.
התקשרתי לאמילי וקבענו ללכת לקניון לקנות דברים לטיסה.
נפגשנו בסביבות ארבע אחרי הצהריים והתחלנו במסע שופינג שלנו כשאנחנו לא מפסיקות לדבר על הבנים ועל כמה אנחנו מתרגשות מהנסיעה.
סיימנו את השופינג בערך בשבע בערב וכל אחת התקדמה לביתה, קבענו שמחר היא תבוא אליי בארבע אחרי הצהריים כי בשמונה זה הטיסה.
נכנסתי הבייתה והתחלתי לסדר את כל המזוודות שלי והדברים שאני צריכה. הפעם לקחתי 2 מזוודות כי זה תקופה יותר ארוכה שאני אצטרך להיות שם.
השעה כבר הייתה מאוחרת והחלטתי שאני אמשיך לסדר מחר והלכתי להתקלח ומיד אחרי זה לישון.
*שלישי בבוקר*
קמתי מוקדם מהרגיל. אולי מהתרגשות. אולי מהציפיה. אולי מגעגוע. לא יודעת.
המשכתי לסדר את המזוודות שלי וכשבאתי לסגור שמתי לב שאני לא מצליחה לסגור והתחלתי להיאבק בה ולשבת עליה ולא הצלחתי.
לפתע שמעתי צחוק ענקי. זאת הייתה אמא שלי.
"זוזי, אני יעזור לך" היא אמרה וקמתי מהמזוודה.
אמא שלי מאז ומתמיד הייתה טובה בסידור דברים ומה שאני הייתי נאבקת בו שעה היא הייתה מסדרת אחרי 5 דקות בלי בעיה בכלל.
כעבור 5 דקות על השעון המזוודות היו ארוזות ונעולות. הודיתי לאמא שלי.
השעה כבר הייתה 3 . וואו איך שזמן רץ.
נשכבתי במיטה קצת לנוח וחיכיתי לאמילי.
כמובן שהיא דפקה איחור כיאה לאמילי. תמיד ישנונית. היא הגיעה ב- 5 .
"סוף סוף , תודה רבה לך באמת" אמרתי לה תוך כדי שאני פותחת לה את הדלת של החדר שלי ונותנת לה חיבוק כאילו לא נפגשנו שנה.
"מה את רוצה? ישנתי" היא אמרה והתחלנו לצחוק.
"וואלה? לא ידעתי" אמרתי לה בציניות שגרמה לנו לצחוק אפילו יותר.
"את מוכנה? " שאלתי אותה.
"כן בטח המזוודה בכניסה לבית שלך" היא ענתה.
"יופי מעולה, אנחנו צריכות לצאת" אמרתי לה ויצאנו מהחדר לכיוון הסלון.
לפני שהגעתי לסלון, דפקתי בדלת של החדר של אח שלי כדי להודיע לו שאני טסה.
הוא פתח וכרגיל באדישות רבה איחל לי נסיעה טובה וחזר לשחק עם חברים במחשב.
אמא שלי ואבא שלי היו בסלון והם החליטו לקחת אותנו לשדה תעופה. כמובן שלא רצינו להטריח אותם ויכולנו לקחת מונית אבל הם התעקשו אז לא התווכחנו.
הגענו לשדה תעופה. אמא שלי קצת בכתה. אני ראיתי אבל היא לא רצתה שאני אראה. אז לא אמרתי לה כלום על זה, שתחשוב שלא ראיתי.
היה לי קצת רע שראיתי שעצוב לה שאני עוזבת אבל חשבתי, בסופו של דבר זה גם בשבילם, אם באמת אני אצליח ואגשים את החלום שלי, כל הכסף שארוויח אתן להם והם לא יצטרכו לפחד יותר מהממשלה ומחובות לבנקים. הם יוכלו לחיות באושר וחופשיים.
"ביי אמא, אני אוהבת אותך כל כך" אמרתי לו וחיבקתי אותה ואת אבא שלי.
"אל תשכחי מה הבטחת לי " היא אמרה לי ואני הנהנתי.
נכנסו לבדיקות הבטחוניות ונופפנו להם לשלום.
זהו, עכשיו כלום ושום דבר לא יכול לעצור אותנו. מיאמי, here I come שוב חחח.
עלינו לטיסה ואני כיאה למישהי שקמה מוקדם , נרדמתי ישר. זה כיף לישון בטיסות כי ככה זה עובר יותר מהר.
"זוהר,קומי, קומי, הגענו, אנחנו במיאמי" שמעתי את הקול המתלהב והחמוד של אמילי.
פקחתי עיינים באיטיות וראיתי שאני ואמילי נשארנו כבר כמעט לבד במטוס וסימנתי לה שנרד. ירדנו מהמטוס וישר הוצאתי את הטלפון ממצב טיסה ורציתי לשלוח הודעה לכריס.
אבל אז שמתי לב לשעה. השעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר והרגשתי לא נעים להעיר אותו אז אמרתי שנחכה לבוקר ובינתיים נלך לאיזה מלון שנמצא.
פניתי לאמילי ואמרתי לה "בואי נחפש מלון ללילה."
"לא, הגענו לפאקינג מיאמי, איזה לישון? בואי נלך לאיזה מועדון." היא אמרה לי ולא כל כך אהבתי את הרעיון אבל הייתי יותר מדי עייפה כדי להתווכח איתה. היא חייכה מרוצה מעצמה.
היא עצרה איזה איש ברחוב ושאלה אותו איפה יש מועדון קרוב. הוא הנחה אותנו והלכנו.
נכנסו והמועדון היה ענק עם מלא אנשים.
נכנסו לכיוון הבר ואמילי הזמינה בירה ואני רציתי קולה. לא רציתי אלכוהול.
התחלנו לרקוד ברחבה. הודעתי לאמילי שאני הולכת רגע לשירותים והתקדמתי.
נכנסתי לשירותי נשים, סידרתי את השיער ושמתי קצת אודם. הדלת נפתחה ועמד בה גבר שיכור.
הוא התקדם אליי בצורה מפחידה והתחיל לגעת בי. ניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא היה יותר חזק ממני והוא החזיק אותי מאוד חזק. לא נתן לי ללכת.
"דיי, שחרר אותי" צעקתי לו והתחננתי שיעזוב. יש לי דה זה וו. זה כמו בבית חולים שהיה.
הוא התחיל לנשק אותי ושנייה לפני שהוא התקרב לצוואר שלי. הדלת נפתחה שוב. 🤫🤫🤫

מי זה היה? והאם הוא יציל את זוהר?