Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 5- מיאמי

היה רשום לי על הצג "רנטו" והדבר הראשון שעלה לי לראש זה מאיפה לעזאזל יש לו את הטלפון שלי. ואז נזכרתי שבאותו יום של ההופעה הוא ביקש ממני את הטלפון שלי למקרה הצורך אבל לא באמת חשבתי שיהיה צורך😝
הטלפון המשיך לצלצל ושמתי לב שאני מחזיקה אותו כבר עשר שניות ועוד לא עניתי לו, מהר לחצתי על הכפתור וקירבתי את הטלפון לאוזן "הולה" (שלום) אמרתי. ומיד שמעתי קול גברי חזק שמחזיר לי "הולה, זה רנטו, רציתי רק להגיד לך שאנחנו כבר במיאמי כי היינו צריכים לטוס קודם אבל אנחנו מחכים לי וברגע שאת ורגע, הוא עצר לפתע ושאל " עם מי את נוסעת? " עם טון דאגני, היה נשמע שהוא דואג לי ולא רוצה שאסע לבד. ישר עניתי לו "עם אמא שלי" ואז הוא ענה "אה, יופי" אם אנחת רווחה והמשיך "אז אני והבנים מחכים לך ולאמא שלך במיאמי, כשתגיעו אמורה לחכות לכם רכב שארגנתי שיביא אתכם עד אלינו, אם תהיה איזשהו בעיה, תדברי איתי או עם כריס." הודיתי לו וניתקתי את השיחה, (אני אחסוך להם את ההתרגשות שהייתה לי באותו רגע ואת הקול הרועד שלי 😝)
הנחתי את הטלפון חזרה על המיטה והלכתי להתקלח מכל היום הזה, אחרי שסיימתי, הלכתי להתלבש והתחלתי להריח ניחוחות נפלאים שבאים מהמטבח, לא טיפחתי תקוות שווא, ידעתי שגם אמא הייתה עייפה מכל היום הזה ונתתי לעצמי לחשוב שהריח מגיע מהשכנים.
יצאתי לכיוון המטבח, חושבת מה אני אכין לי לאכול, פתאום אני רואה את אמא שלי במטבח, עם שני סירים על הגז ,במקביל חותכת סלט.
הייתי בהלם ורק חשבתי לעצמי מאיפה יש לה את כל הכוחות. "מה את עושה?" שאלתי אותה.
"הכנתי לנו ארוחה לכל המשפחה כי מחר ומחרתיים אבא עובד עד מאוחר ורציתי שנאכל ביחד ארוחה לפני שאנחנו טסות" ענתה לי.
"וואו" אמרתי לה. "הכל מריח נפלא". "תודה על הכל אמא". היא רק חייכה והמשיכה לחתוך את הסלט. "אה, אמא" פתאום נזכרתי ששכחתי לספר לה עם מי דיברתי. "רנטו, המנהל של הבנים התקשר ואמר לי שהם כבר במיאמי וכשאנחנו ננחת שם, בשדה תעופה צריך לחכות לנו רכב שיקח אותנו ישר לבנים אז אל תדאגי"
היא לא אמרה שהיא דואגת אבל אני מכירה את אמא שלי במיוחד לפני נסיעות, היא תמיד בלחץ אז חשבתי שהמידע הזה קצת ירגיע אותה.
האוכל היה מוכן ובדיוק גם אבא שלי הגיע לעבודה והתיישבנו לאכול. "חברים, אני רוצה להגיד משהו" אבא שלי קטע לפתע את הארוחה.
"יום ראשון זוהר ואמא טסות ואני רק רציתי לאחל לכן שיהיה לכן טיסה נעימה וכיפית, שתחוו חוויות טובות וכיפיות.." והוא היה חייב בסוף להוסיף "ותביאו לי דאודורנט מהדיוטי. ובשנייה נאום שהיה אמור להיות מרגש הפך למצחיק וכולנו התחלנו לצחוק🤣 הודענו לו, חיבקתי אותו והמשכנו לאכול.

יום ראשון 4:00 לפנות בוקר.
ידעתי שעוד שעתיים אני צריכה להעיר את אמא ואנחנו צריכות ללכת לשדה כי הטיסה ב-9:00.
כמובן שהייתי ערה כל הלילה, לא יכולתי להירדם כל כך התרגשתי שאני טסה בפעם הראשונה ועוד לא סתם טיסה אני טסה לבנים, לשיר איתם, לפגוש אותם. ואז חשבתי כמה ברת מזל אני וכמה יש עכשיו אלפי אם לא מיליוני אנשים שהיו רוצים להתחלף איתי. הדבר שאני אוהבת לעשות כשאני לא נרדמת ואתם כבר יודעים את זה זה לקחת את הטלפון, לשים אוזניות ולשמוע את הבנים על פול ווליום וזה מה שעשיתי.
שמעתי עוד ועוד שיר ולאט לאט התחלתי לראות איך מתחילה הזריחה והשמש עולה. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה כבר 6:10 ומהר קמתי מהמיטה והלכתי לחדר של אמא שלי. נכנסתי בשקט כי לא רציתי להבהיל אותה וגם לא להעיר את אבא. אז ניגשתי אליה על קצות האצבעות כשאני נוגעת בה בעדינות בכתף ולוחשת " אמא, השעה כבר 6:10, אנחנו צריכות לקום לשדה.
אמא שלי התעוררה והתחילה להתארגן וכך גם אני. בערך ב-6:30 היינו מוכנות והתקדמנו לכיוון המטבח לשתות ולאכול משהו קטן לפני הטיסה.
הכנתי נס קפה לשתינו ואמא שלי ביינתים סידרה כמה עוגיות בצלחת. ומהר התיישבנו לאכול ולשתות. לפתע, שמעתי רעשים מהחדר של ההורים שלי והיות ואמא לידי הבנתי שזה אבא.
הוא קם והציע לו שאם הוא כבר קם הוא יקח אותנו לשדה. בהתחלה רצינו להזמין מונית אבל הבנו שזה עסק לא זול אז אם הוא כבר קם וגם הוא הציע אז למה לא. נכנסו לחדר של אח שלי בשקט כי הוא עדיין ישן, הערתי אותו בעדינות ואמרתי לו שאני ואמא נוסעות ושאנחנו נתראה ביום רביעי כשנחזור. "ביי, תהנו" הוא אמר לנו חצי רדום. לא יודעת אם הוא הבין וזכר בכלל שאנחנו טסות היום. אבל בסדר.
נכנסו לאוטו והתחלנו לנסוע. כעבור שעה בערך הגענו לשדה תעופה. השעה הייתה כבר 7:30 והבנתי שאין לנו עוד הרבה זמן. מהר נפרדנו מאבא שלי לשלום, והתקדמנו לכיוון הבדיקת גבולות. חיכינו קצת בתור אבל מסתבר שיום ראשון זה לא יום כזה עמוס בשדה תעופה ויחסית מהר נכנסו לאזור של הדיוטי.
השעה הייתה 8:10 והבנו שאין לנו הרבה זמן אז החלטנו שניכנס רק כי רציתי לראות איך זה נראה מבפנים אבל לא ניכנס לשום ולא נתעמק בדברים כי אז נפספס את הטיסה.
טיילנו בדיוטי איזה חצי שעה ופתאום שמענו כרוז שאומר.
טיסה 534 למיאמי יוצאת בעוד 20 דקות, נא להזדרז להגיע לרציף מספר אחד.
"שיט" יצא לי מהפה. "אנחנו לא נספיק".
" אל תדאגי " אמא שלי אמרה.
"יש לנו מזל, הרציף יחסית קרוב לפה, אבל אנחנו צריכות להגביר קצב"
וכך עשינו. התחלנו ללכת הליכה מהירה על גבול הריצה והגענו במזל 5 דקות לפני שהמטוס נסגר.
עלינו לטיסה, התיישבתי בכיסא שלי, ואמא שלי לידי והדבר הראשון שיצא לי זה מן אנחת רווחה כזאת של "יש, הצלחנו".
ההמראה הכי הלחיצה אותי וכשהיא התחילה לחצתי את היד כל כך לאמא שלי שכמעט שברתי לה אותה. לאחר 10 דקות בערך היינו באוויר ונרגעתי קצת. אמא שלי ראתה שאני כל הזמן מפהקת ושאלה "מה לא ישנת בלילה? "
"לא" אמרתי לה תוך כדי פיהוק שכמעט בלע אותה😝. "לכי לנוח" "אני אעיר אותך כשנגיע"
אמרה ואני הנהנתי. סתם עליה את הראש ונרדמתי.
"זוהר, קומי הגענו" שמעתי את קולה של אמי.
פתחתי את העיניים ולרגע שכחתי איפה אני ואז ראיתי מלא מושבים אז נזכרתי שאני במטוס.
"כבר הגענו? " "כמה זמן ישנתי?" "ישנת 13 שעות בערך " אמא שלי ענתה. ופי נפתח, הייתה בהלם. "13 שעות?!? " שאלתי אותה. "זה הרגיש כמו שעה בקושי". אמרתי ושתינו צחקנו.
פתאום קלטתי שאנחנו לבד על המטוס וסימנתי לאמא שלי שצריך לרדת.
ירדתי מהמטוס ושמעתי אנשים מדברים סביבי רק באנגלית ואז פתאום הבנתי. אני פאקינג במיאמי. בעודי מחייכת חיוך מאוזן לאוזן שאני אשכרה במיאמי, התקדמנו לכיוון המזוודות, חיכינו קצת וכבר התחלתי להילחץ שהמזוודה עם כל הדברים היפים שקניתי לא תגיע, כבר קרו מקרים.
ואז ראיתי אותה מרחוק ונשמתי לרווחה. לקחנו את המזוודות שלנו והתקדמנו לכיוון היציאה.
לפתע אני רואה רכב עם אדם שעומד לידו והוא מחזיק שלט עם השם שלי, חשבתי שאני לא רואה טוב, אז התקרבתי כדי להיות בטוחה וזה באמת היה השם שלי על השלט.
" את זוהר? " הבן אדם שאל. ועניתי לו כן עם הראש. "בואו תיכנסו" ונכנסנו לאוטו.
נסענו איזה שעתיים, עד שפתאום האוטו נעצר, הנהג יצא מהאוטו ואומר לנו הגענו ומצביע על בניין גבוה בטירוף, אולי 50 קומות.
ישר נתקפתי פחד, כי יש לי פחד גבהים אבל החלטתי להניח לפחד הזה ולהנות מהרגע ומהמחשבה שאני הולכת לפגוש את הבנים ממש עוד מעט. הנהג הוציא לנו את המזוודות מהאוטו, הודינו לו, אמא שלי באה להוציא כסף ולשלם לו והוא אמר בספרדית " אין צורך, רנטו כבר שילם לי" תרגמתי לאמא שלי מה הוא אמר והיא התעקשה "תגידי לו בספרדית שזה טיפ על זה שהוא נחמד" וכך אמרתי לו. הפעם הוא קיבל את הכסף והודה לנו, נכנס לאוטו ונסע.
ישר התקשרתי לרנטו אבל הוא לא ענה, חיכיתי עוד כמה דקות, ניסיתי לחייג שוב והוא לא ענה.
החלטתי לחייג לכריס, לא היה לי נעים אבל רנטו בעצמו אמר שאם הוא לא עונה אני יכולה להתקשר גם לכריס. וקיוויתי שהוא כן יענה.
חייגתי והתחלתי לשמוע צליל של חיוג
כעבור כמה שניות שאני מיואשת שגם הוא לא הולך לענות לי. פתאום אני שומעת "הולה" וישר זיהיתי את הקול של כריס. "הולה כריס" אמרתי נרגשת. "זאת זוהר מישראל" הוספתי ישראל כי לא באמת האמנתי שהוא יזכור את השם שלי.
"כן בטח, אני זוכר, אנחנו מחכים לך, איפה את? "
יצאתי מההלם שהוא זוכר אותי ומיהרתי לענות
"הנהג הוריד אותנו מתחת לבניין ממש גבוה, הוא אמר לנו שזה כאן. "
"כן, כן, זה כאן תעלו לקומה העשירית וזה דלת שנייה משמאל. אמרתי לו "אוקיי אנחנו עולות" וניתקתי.
אמרתי לאמא שלי מה כריס הנחה אותי לעשות והלכנו לכיוון המעלית בבניין. הגענו למעלית, חיכינו קצת עד שהיא תגיע אלינו, בכל זאת בניין 50 קומות, לוקח זמן עד שהיא עולה ויורדת.
בשלב הזה כבר הרגליים שלי התחילו לרעוד והנשימות שלי הפכו להיות מהירות מההתרגשות
ואז המעלית הגיעה. נכנסו אליה ועלינו לקומה עשר. המעלית נפתחה בקומה עשר וישר ראיתי שלט ענק שרשום עליו sony Music ומלא תמונות של מלא אמנים שאני אוהבת.
התחלתי לספור דלתות והגעתי לדלת שנייה משמאל. הדלת הייתה סגורה אז דפקתי אבל אף אחד לא פתח, כבר חשבתי שאני טועה בדלת וחזרתי לכיוון המעלית סופרת שוב מהתחלה , דלת שנייה משמאל "לא, אני לא מתבלבלת" אמרתי בקול "זאת דלת שנייה משמאל" .
דפקתי שוב, חיכיתי כמה שניות ולא פתחו לי.
ואז שמתי את האוזן שלי צמוד לדלת, לראות אם אני שומעת אנשים מדברים או משהו ואז התחלתי לשמוע מוזיקה והבנתי שבגלל זה לא שומעים אותי דופקת והחלטתי פשוט לפתוח אותה ולהיכנס. "רגע מה את עושה? " אמא שלי עצרה אותי. והסברתי לה "יש מוזיקה בפנים, הם לא ישמעו אותי דופקת גם עוד שנה"
אמא שלי שחררה את היד שלי כאילו נתנה לי אישור לפתוח אחרי שהבינה גם שאין ברירה.
פתחתי את הדלת והדבר היחיד שיצא לי מהפה זה "וואו".

ממה זוהר הייתה כל כך מופתעת? ואם היא תפגוש כבר את הבנים? כל זאת ועוד בפרק הבא🙏😍🤫
אני מודעת לזה שזה לא היה הפרק הכי מעניין שיש אבל מבטיחה שבהמשך הולך להיות מאוד מעניין...יש למה לחכות🤞🤞🤞
אוהבת אתכם, תודה על הצפיות 😍🙏