Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 26- shopping its my love

"אוי לא" מלמלתי לעצמי. כל האינסטגרם שלי מוצף בתמונות שלי ושל כריס מתנשקים.
הצלם הזה, אוף, הוא היה חייב לפרסם את זה.
עכשיו יצוצו להן עוד כמה "נערות מאוהבות" שיחפרו לי ויאיימו עליי. למה נכנסתי. למה הייתי צריכה להתאהב במפורסם? אני לא מצטערת על זה כי הוא מושלם או שאני כן מצטערת על זה? אוף לא יודעת.
כיביתי את הטלפון מנסה לנוח קצת. ברור שלא הצלחתי. רק חיכיתי לאחרי הצהריים שכריס יבוא שוב. מעניין עם הוא ראה את זה.
"נו, נו, נו" אמרתי בציפייה והסתכלתי על הטלפון מחכה כבר לשעה ארבע. הזמן לא זז.
"הנה זהו, ארבע" אמרתי לעצמי וחייכתי חיוך ענקי. לא עברה דקה וכריס נכנס בדלת.
כל כך שמחתי. פתחתי את ידי לחיבוק והיא רץ אליי כאילו לא נפגשנו שנה.
התנשקנו וזה הרגיש כל כך טוב, עכשיו דווקא לא רציתי שהזמן יעבור, רציתי שהזמן יעצר ונשאר ככה אני והוא לבד לנצח.
השתחררנו מהנשיקה ושאלתי אותו, הייתי חייבת לדעת.
"ראית? " שאלתי אותו.
"אם את מתכוונת לתמונה שלנו מתנשקים, כן ראיתי" הוא ענה לי עם פרצוף שלא ממש הבנתי.
"ומה אתה אומר על זה? " שאלתי אותו.
"אני ידעתי שזה התפרסם, לא ידעתי שכל כך מהר אבל לא נורא אנחנו נעבור את כל ההשלכות של זה ביחד" הוא ענה והנהנתי.
רק חשבתי. מעניין למה הוא מתכוון כשהוא אומר השלכות.
הבנים נכנסו ברעש וניגשו לחבק אותי.
"סליחה שאנחנו מפריעים לזוג היונים פה אבל הרופא אמר שהבדיקות מראות שהכל בסדר ואת יכולה להשתחרר כבר עכשיו במקום מחר" ריצרד אמר. אם הייתי יכולה הייתי קופצת משמחה.
אז רק חיבקתי חזק את כריס שעדיין היה צמוד אליי ושמחתי. רציתי כבר לצאת מפה. כבר אמרתי שאני שונאת בתי חולים.
יצאנו מהבית חולים לכיוון הרכב שחיכה לנו.
הפעם החלטתי שאני לא מתיישבת איפה שאני תמיד יושבת (בין כריס לריצרד).
הפעם אני אשב ליד כריס ואריק, מה שבאופן אוטומטי יגרום לאמילי לשבת ליד ריצרד.
הם צריכים להיות זוג. אני חייבת להתחיל להניע את זה.
אמילי הסתכלה עליי במבט מודה והבנתי שהיא הבינה שעשיתי את זה בשבילה. חייכתי אליה. והתחלנו לנסוע.
שמתי את הראש שלי על כריס והסתכלתי כל הנסיעה על ריצרד ואמילי. הם דיברו מלא וצחקו והיה נראה שטוב להם.
הגענו וקצת הצטערתי בשבילה כי ראיתי שהם ממש נהנים כאילו לא רוצים שנסיעה תיגמר אף פעם.
יצאנו מהאוטו לכיוון הבית של הבנים.
"זוהר, לכי לנוח, הרופא אמר שאת צריכה לנוח" גואל אמר וכריס שחיבק אותי מאחורה הסכים איתו.
"חה" אמרתי והוספתי גיחוח. הבנים הסתכלו עליי בהלם.
"נראה לכם שאני הולכת לנוח? מה נראה לכם עשיתי עד עכשיו? עכשיו זה הזמן לחגוג את היציאה שלי מהבית חולים ב..." אמרתי והסתכלתי על אמילי ואמרנו ביחד בהתלהבות.
"שופינגגג" . כמה שהיא מכירה אותי.
צחקנו שתינו, מה שגרם גם לבנים להתחיל לצחוק.
"נו אבל זוהר, את לא יכולה ללכת הרבה" אריק אמר תוך כדי שהוא מנסה להרגיע את הצחוק שלו.
"תשכחו מזה" אמרתי והסתכלתי על הבנים.
"אני לא הולכת לישון עכשיו" אמרתי ולקחתי את אמילי איתי ביד לחדר שלנו.
"אנחנו מתארגנות, תתארגנו גם" צעקתי להם מהחדר שלי וסגרתי את הדלת. לא נותנת להם לענות. קובעת להם עובדה.
*כעבור חצי שעה*
אני ואמילי ירדנו למטה עם בגדי יציאה . לבשתי גינס עם קרעים וחולצת בטן שחורה חלקה. אמילי לבשה חצאית מיני שחורה וחולצה לבנה(ראה תמונה).
ירדנו וראינו שאף אחד לא בסלון חוץ מריצרד כמובן שמשום מה תמיד מתארגן כל כך מהר.
הוא היה חתיך כהרגלו.
אם פעם שעברה הוא החמיא לי וסובב אותי.
הפעם הוא לא הסתכל עליי אפילו. המבט שלו נתקע על אמילי. טוב, היא הייתה הורסת.
התיישבתי על הספה וסימנתי לה שתלך לשבת לידו. היא התיישבה לידו והם התחילו לדבר.
לא הפרעתי להם, חיכיתי לבנים בשקט.
הייתי בטלפון ביינתים. יותר נכון, מנסה להשתלט על כל הכמות התראות והודעות ששלחו לי.
בנות מכל העולם. חלקן מחמיאות לי, חלקן כמו שציפיתי מקללות ומאיימות.
כריס ירד ובשנייה שהוא ראה אותי הוא חייך ונתן לי נשיקה קטנה והתיישב על ידי.
המשכתי להיות בטלפון כשהוא לידי. לא חשבתי שהוא הסתכל על מה שאני עושה. נכנסתי להודעה שגרמה לי להזיל דמעה.
"הכל יהיה בסדר, אל תתייחסי אליהן, הן מקנאות בך" הוא אמר והבנתי שהוא קרא את ההודעה. מחתי את הדמעה והמשכתי לדפדף, עושה כאילו אכפת לי.
ההודעה:
"מי את בכלל שאת חברה שלו? את שמנה ומכוערת. הוא צריך דוגמנית כמוני לידו.
את פשוט כלבה".
" זה בסדר " אמרתי לו וכיביתי את הטלפון. רציתי להראות לו שאני לא מתייחסת. אבל את האמת. זה היה קשה לקרוא את זה. אף פעם לא הייתי שלמה עם הגוף שלי ועם איך שאני נראית. אני מלאה אבל לא מאוד שמנה אבל לשמוע את זה בצורה כזאת גרם לי להתערער קצת. אולי אני באמת לא מספיק יפה וטובה בשביל כריס? אולי הוא צריך באמת דוגמנית.
הבנים ירדו לסלון וגרמו לי להעלים את המחשבה ולחזור חזרה למציאות.
יצאנו לשופינג והתנחמתי קצת. אני אוהבת שופינג והאמת מגיע לי להינות קצת אחרי כל מה שעברתי.
"הגענו יששש" אמרתי ורצתי עם אמילי לתוך הקניון משאירים את הבנים ללכת באדישות מאחורה.
נכנסו לחנות הבגדים הראשונה שראינו ומדדנו בגדים בכיף ובהנאה. זה לקח לנו איזה 10 דקות בחנות הזאת. מספיק זמן בשביל הבנים להיכנס לקניון. הם נכנסו לחנות והיה נראה שהם אבודים. לא יודעים איך הם נקלעו לסיטואציה הזאת.
אמרתי לאמילי "תראי איך הם סובלים" והצבעתי על הבנים. אני ואמילי התחלנו להתפקע מצחוק והם קלטו אותנו והתקרבו.
"מה כל כך מצחיק?" זאבדיאל שאל אותנו.
"אתם נראים כמו בעונש חחח" אמילי אמרה וגרמה לכולם לצחוק. אני ואמילי מילאנו סל מלא בבגדים שאהבנו, שילמנו ויצאנו מהחנות.
"לאן עכשיו?" גואל אמר ביאוש. הם אשכרה חשבו שזה נגמר? חח, לא הם לא רציניים.
התקדמתי עם אמילי בהתלהבות לחנות הבאה כשאני מסתובבת לשניה וצועקת לבנים.
"רק התחלנו", ושומעת מלא אנחות של יאוש.
הם כל כך בנים.
אחרי מספר חנויות. הבנים עצרו אותי ואת אמילי.
" לפחות, בואו נשב בבית קפה, נשתה משהו ננוח, ואז נמשיך הרגלים שלנו כבר גמורות" כריס אמר תוך כדי שהוא נותן לי נשיקות קטנות על הלחי כדי לרכך אותי.
"בסדר, אבל שתדע" אמרתי והסתובבתי לכריס.
"שאתה תצטרך להתרגל, אני ילדת שופינג" אמרתי לו. "אז תחשוב טוב טוב אם אתה רוצה להיות איתי" אה? איזה שיטה לדעת מה הוא מרגיש אליי? רעיון טוב אה? אין אני גאונה. חשבתי לעצמי וחיכיתי לתשובה שלו.
"ברור שאני רוצה להיות איתך, תמיד, את המלאך השומר שלי, את השופינג אני אסבול, להיות בלעדייך אני לא אסבול. " הוא אמר ונתן לי נשיקה על הפה. את האמת לא ציפיתי שהוא יענה תשובה רצינית ועוד כזאת. אולי אני צריכה להפסיק לקחת ללב מה שאומרים לי ולהתחיל להבין שהוא אוהב אותי באמת ולא אכפת לו שאני לא דוגמנית.
התיישבנו בבית קפה כשראיתי מולי חבורת בנות ענקית מתקרבת לכיוון שלנו. בבקשה שאני סתם פרנואידית והם לא באים לפה. 🤫🤫🤫

אהובים, רציתי קודם כל להודות לכם על +600 צפיות, זה לא מובן מאליו מבחינתי בכלל וזה גורם לי להיות מאושרת שאוהבים את הסיפור שלי.
רציתי לשאול אותכם מה דעתכם על הסיפור עד עכשיו?? אני שואלת לא כי אני רוצה לשמוע מחמאות על עצמי אלא אני רוצה לדעת אם הסיפור מתחיל לשעמם ולאבד מהפואנטה שלו או שעדיין הוא מאוד מותח ומושך לקריאה? אשמח אם תגיבו. 🙏❤