Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 39- ההתפרקות

הסוהרת לקחה אותי לחדר ביקורים.
ואז ראיתי אותם. הבנים ואמילי. לא הייתי מאושרת ככה כל ימי חיי. הייתי צריכה אותם כל כך. השתחררתי מהיד של הסוהרת ורצתי לחבק את כריס. הדמעות לא איחרו לצאת.
"נסיכה שלי" הוא אמר עם דמעות בעיניים. זה פעם ראשונה שהוא בוכה.
חיבקתי אותו וסירבתי לשחרר.
"יש לכם 5 דקות" הסוהרת אמרה ויצאה מהחדר.
התנתקתי בלית ברירה מכריס וחיבקתי את הבנים ואמילי והתיישבתי על כיסא מולם.
"איך את מרגישה" ריצרד שאל.
"אני לא יודעת מה אני עושה פה" אמרתי עם דמעות.
"אני לא שייכת לפה, אני מפחדת" אמרתי וכריס החזיק לי את הידיים שרעדו.
"מה קרה לך? " אריק שאל והצביע על העין שלי.
"השותפה שלי לתא הרביצה לי כי אמרתי לה היי, היא לא אוהבת שמדברים איתה, אתם קולטים איזה בית משוגעים פה? " אמרתי עם דמעות.
"מה אני עושה פה? איך הגעתי לכאן? " שאלתי שאלות רטוריות שידעתי שהם לא יכולים לענות לי עליהם.
"אנחנו לא יודעים איך הגעת לפה נסיכה שלי אבל אנחנו נשחרר אותך אני מבטיח" כריס אמר ונישק לי את היד. האמנתי לו. הוא תמיד מצליח להשרות עליי שלווה וביטחון.
היה כמה שניות של שקט שהם רק מסתכלים עליי במבט מרחם. ואז פרצתי בבכי.
"אני מצטערת" אמרתי בקול חלש.
"על מה יפה? " זאבדיאל שאל.
"הרסתי לכם את ההופעה" אמרתי מיבבת.
"אוי, מה פתאום אל תחשבי על זה בכלל, יהיו עוד הזדמנויות, העיקר שאת תהיי בסדר" גואל אמר וחיבק אותי.
"הזמן נגמר" הסוהרת נכנסה לחדר. זה עבר כל כך מהר. אני לא רוצה לחזור לתא.
רצתי לחבק את כריס חיבוק אחרון.
"אל תדאגי אהובה שלי, אני אעשה הכל כדי להוציא אותך מפה" הוא אמר לי והשתחררתי מהחיבוק מנגבת את הדמעות.
"תשמרי על עצמך" אריק צעק כשהלכתי לכיוון הדלת עם הסוהרת. וחזרתי לתא עם המשוגעת הזאת.
נשכבתי על המיטה. ומיליון מחשבות עלו לי בראש. איך הגעתי לפה? ומה אני עושה פה? איך אני ילדה עדינה, תמימה מישראל בכלל הגעתי לכלא במיאמי. ומה כריס חושב עכשיו? והאם הבנים ואמילי חושבים עליי. וההורים שלי, הם לא יודעים כלום, הם בטח מודאגים בטירוף ואם אני אספר להם הם יהיו יותר מודאגים. בחיים לא דמיינתי שאני אהיה בכלא ועוד במדינה זרה. אני? שאני כל הזמן דואגת לשמור על החוק כמו ילדה טובה. איך נקלעתי לסיטואציה הזאת.
דפיקות על הסורגים קטעו לי את המחשבות.
"בואי הולכים" הסוהרת אמרה לשותפתי לתא.
"לאן? " היא אמרה לה בקול תוקפני וסירבה לקום מהמיטה.
"פנייתך התקבלה, מעבירים אותך תא" הסוהרת אמרה והיא קמה מהכיסא.
איזה חוצפנית היא. היא התלוננה עלי? היא רוצה  לעבור ממני תא? ביינתים מי שחטפה פה אגרוף ממנה זה אני לא היא.
נשארתי לבד. עברה שעה ועוד שעה ושיעמם לי בטירוף. חשבתי לעצמי. איך אנשים מעבירים פה שנים על גבי שנים. ואולי גם אני אצטרך להעביר פה כמה שנים? איך אפשר? יש פה רק קירות ושירותים שאפילו לכלב שלי לא הייתי נותנת להשתין שם.
בדרך כלל כשמשעמם לי בבית אני או שרה ורוקדת או מקשיבה למוזיקה. אין פה מוזיקה ואני בטח לא אתחיל לרקוד פה. אז נשאר לי רק לשיר.
התחלתי לשיר את השירים החדשים שכתבתי עם הבנים בעודי נזכרת בחוויה הזאת. לא להאמין שהיא הייתה רק אתמול וכבר היא כל כך רחוקה. שרתי ובכיתי. עד שהסוהרת פתחה את הסורגים.
"תכירי זאת דינה, השותפה החדשה שלך לתא" היא אמרה, הכניסה אותה וסגרה את הסורגים. על פניו היא לא הייתה נראית בריונית או מפחידה כמו הקודמת אבל לא נתתי לזה להטעות  אותי. לכו תדעו על מה היא יושבת פה. אולי רצח. התמקמתי במיטה שלי בצד שמאל.
"היי"  היא צעקה.
"כן? " אמרתי בקול קטן ומפוחד.
"זאת המיטה שלי" היא אמרה. הרגע נכנסת. איך היא שלך. כמובן שאני אוהבת את החיים שלי ולכן לא התווכחתי איתה. קמתי ועברתי למיטה השנייה.
"מה את עושה? " היא צעקה.
הסתכלתי עליה במבט מבוהל ולא מבין.
"זאת המיטה שלי גם" היא אמרה במבט קשוח.
מה? ואיפה אני אמורה לישון בדיוק? על האסלה.
אני עדינה עדינה אבל יש גבול.
"אבל את לא יכולה את שתי המיטות" אמרתי.
היא התקרבה אליי במהירות והוציאה סכין.
"אני יכולה מה שאני רוצה " היא אמרה לי והתרחקה. הרגשתי כאב חזק בבטן.
הסתכלתי וכל הבטן שלי הייתה דם.
"עזרה, עזרה" צעקתי בכוחות חלשים. ונפלתי.
••••
התעוררתי שוב במרפאה. אלוהים אני פה יום אחד וכבר פעמיים במרפאה. מה יקרה אם אני אהיה פה שבוע? או יותר גרוע. חודש?
"זהו, סיימתי" האחות אמרה כשהיא סיימה לחבוש לי את הבטן.
"את לא שייכת לפה נכון? " היא אמרה כאילו היא מבינה אותי. הנדתי את הראש לשלילה מסכימה איתה.
"אז מה את עושה פה? " היא שאלה.
"היה איזה ראש משפחת פשע שהוא אנס אותי וחטף אותי והתעלל בי והמשטרה חושבת שאני הייתי שותפה לפשע שלו, אני הקורבן פה" אמרתי עם דמעות בעיניים.
"יש לי פה מילה, אני אנסה לדבר עם המשטרה שיקדימו לך את המשפט, את לא יכולה להישאר פה ואני בטוחה שתיצאי זכאית. " היא אמרה וחייכה.
"תודה רבה" אמרתי וחיבקתי אותה.
חזרתי לתא. הפעם הייתי לבד. כל כך קיוויתי שהסוהרים יבינו ולא יכניסו לי עוד שותפה לתא.
*למחרת*
"בואי, המשפט שלך הוקדם" הסוהרת אמרה ולקחה אותי. הרופאה הצליחה. אני אהיה חייבת לה את חיי אם היום אני משתחררת.
נכנסתי לניידת ונסענו לבית משפט. הגענו. נכנסתי וראיתי מלא שוטרים ואת העורך דין שלי.
הסתובבתי לצד של הקהל באולם וראיתי את הבנים ואמילי יושבים בציפייה.
הם ראו אותי. הם הסתכלו עליי במבט מרחם. הסתכלתי על כריס. והוא עשה לי עם השפתיים.
"יהיה בסדר" וחייכתי מהנהנת לו.
התקדמתי עם השוטר לכיסא הנאשם. ליד השופטת. השופטת נכנסה.
"תיק מספר 112,המדינה נגד זוהר. "  השופטת אמרה. "התביעה יכולה להתחיל" היא אמרה ואז קם אדם והתחיל להאשים אותי בכל מיני דברים  ומזימות שאפילו לא ידעתי על קיומם שמסתבר שדן עשה. אחרי דקות ארוכות של מטח האשמות כלפיי הגיעה תורנו.
"ההגנה, אתם יכולים להתחיל" השופטת אמרה.
"סליחה גברת השופטת" אמרתי בקול חלש.
"כן?" היא ענתה.
"אני יכולה לדבר במקום העורך דין שלי? " שאלתי. הסתכלתי על העורך דין והוא הניד עם ראשו בשלילה. כאילו אומר לי "לא מה עשית". הוא היה נראה מודאג. הסתכלתי על הבנים וגם הם היו מודאגים.
" בבקשה" השופטת נתנה לי את האישור. קירבתי אליי את המיקרופון והתחלתי לדבר.
"גברת השופטת, חבר המושבעים שלום, אני לא יודעת איך היום הזה יגמר ומה תחליטו לגביי אבל אני רוצה לספר לכם משהו על עצמי. קוראים לי זוהר ואני מישראל. אף פעם לא הייתי ילדה מרדנית, אף פעם לא חיפשתי לעשות דברים רעים, אף פעם לא שיקרתי, ותמיד שמרתי על החוקים ועל החוק. כשאני נפגשתי עם דן בפעם הראשונה לא יכולתי לדמיין לעצמי שככה זה יגמר. אני פגשתי אותו לראשונה במועדון. כשמישהו ניסה לאנוס אותי והוא הציל אותי. על פניו הוא היה נראה מאוד נחמד. בכל זאת, הציל אותי מאונס. אבל לא, הוא עשה מתוך אינטרס. עוד באותו יום בזמן שאני חיכיתי לחבר שלי שיבוא לאסוף אותי מהמועדון , הוא ניסה לאנוס אותי בעצמו. הוא אמר שאני חייבת לו כי הוא הציל אותי. ואני חשבתי לעצמי. איך אתה גאה בעצמך שהצלת אותי מאונס אם אתה מנסה בעצמך לאנוס אותי. למזלי באותו מקרה חבר שלי בא בזמן והציל אותי" עצרתי לרגע מתסכלת על כריס והוא עם דמעות בעיניים.
"הייתי מוטרדת ממנו כל הזמן בטלפון, עד שכנראה זה לא הספיק לו והוא רצה לסיים את מה שהתחיל באותו היום. הוא נכנס לבית שלי ולחדר שלי וכשנכנסתי לשם זה היה בדיוק כשהייתי צריכה לצאת עם חבר שלי והחברים שלו מהבית. הוא הכריח אותי לרשום להם שאני לא מרגישה טוב כדי להישאר איתו. הם נסעו ואני נשארתי איתו לבד. ואז שום דבר כבר לא עצר אותו. הוא אנס אותי, בפראות, בלי רחמים כאילו הייתי בובה" אמרתי בעצבים ובדמעות. הסתכלתי על אמילי והבנים והם כולם בכו. אף פעם הם לא שמעו אותי מדברת על זה ככה.
"הוא הכניס אותי להריון, אני עברתי הפלה בגללו, וכל זה לא הפריע לו להמשיך להציק לי. הוא התעצבן שעברתי הפלה והחליט לחטוף אותי, הוא הכריח אותי להתחתן איתו, הוא פאקינג הצמיד אקדחים לראש לחברים הכי טובים שלי כדי שאני אסכים להתחתן איתו. הוא העביר אותי בכמה ימים דברים שלא חשבתי שאני אעבור כל החיים. אני יכולה להגיד בפה מלא שאני שמחה שהוא מת. אבל הטראומה תשאר אצלי כל החיים. ואם אתם גברת השופטת ואתם חבר המושבעים חושבים שאחרי כל מה שעברתי מגיע לי לשבת בכלא זה בידיים שלכם אבל אני חושבת שעברתי מספיק. תודה" סיימתי לדבר וכל האולם כולל הבנים ואמילי עמדו ומחאו לי כפיים. אפילו העורך דין שלי שהיה סקפטי לגבי הצעד הזה מקודם. עמד ומחא לי כפיים.
השופטת רצתה להישאר קשוחה אבל ראיתי שנגעתי בה.
"חמש דקות הפסקה ואז נגיע להחלטה" היא אמרה ויצאה מהאולם.
השוטר לקח אותי ליד הבנים והם חיבקו אותי כשהם מנגבים את הדמעות שלהם.
"וואו" גואל אמר.
"את דיברת מדהים, בכל כך הרבה רגש" אריק אמר.
"אנחנו לא ידענו שככה את הרגשת כל הזמן הזה" זאבדיאל אמר.
"ריגשת אותנו ילדה" ריצרד אמר.
"אני גאה בך" כריס אמר וחיבק ונישק אותי חזק.
"אני אוהבת אתכם" אמרתי וחיבקתי את כולם ביחד.
"גם אנחנו אותך" אריק אמר.
השוטר לקח אותי חזרה ל"כיסא הנאשם" והשופטת נכנסה.
"אוקיי אני הגעתי להחלטה" השופטת אמרה וכולם קמו.
"לפני שאני אגיד מה החלטתי אני רוצה להתנצל בפנייך זוהר, שהיית צריכה לעבור את כל זה ועוד אחרי זה להיכנס לכלא. אני מבטיחה לך שאני אברר איך זה קרה בדיוק. ההחלטה שלי היא שזוהר משוחררת לצמיתות ולא נכנס לה שום דבר בתיק האישי. התיק סגור" היא אמרה ודפקה עם הפטיש שלה.
קפצתי ורצתי לבנים. הם חיבקו אותי חזק.
"איי איי" יצא לי צווחה קטנה.
"מה קרה? " ריצרד שאל.
והרמתי קצת את החולצה מראה להם את התחבושת בבטן.
"דקירה" אמרתי כאילו זה מובן מאליו שאני אקבל אחת כזאת.
הבנים ואמילי הסתכלו עליי במבט עצוב. לא מאמינים כמה הייתי צריכה לעבור ועדיין עוברת.
"זהו זה מאחורייך" אריק אמר והם חיבקו אותי הפעם יותר בעדינות.
יצאנו מהבית משפט שכריס מחזיק לי היד ואנחנו הולכים ביחד.
השוטר עצר אותנו בכניסה. מה עכשיו?
🤫🤫🤫🤫

מה השוטר רוצה להגיד לזוהר?
אוהבת אתכם💜🔥🙏
שיא חדש: 1570 מילים.