Fan enamorada- מעריצה מאוהבת 🥰

פרק 31- הודאה והשפלה

שמעתי את צעדיו של כריס מתקרב לחדר ומהר מחקתי את ההודעה והנחתי את הטלפון על השידה לידי.
"נסיכה שלי, יש לנו איזה מפגש מעריצים קטן פה במיאמי, את חושבת שתוכלי לבוא איתנו? אני לא רוצה שתהיי כל היום לבד" הוא אמר. ברור שכן. אחרי מה שקרה לי אני בחיים לא אשאר לבד.
אבל אני צריכה לשחק קצת לפני.
"זה לא יהיה לי קל כי כואבת לי עדיין הבטן אבל אני אבוא איתכם" אמרתי לו וחייכתי.
קמתי להתקלח, פעם שנייה היום. פעם שנייה ועדיין מרגישה מלוכלכת.
התקלחתי התלבשתי וירדתי למטה. ראיתי את הבנים מחכים לי בסלון. הסתכלתי על אמילי וריצרד, הם היו נראים כל כך מאושרים וזה גרם לי להעלות חיוך.
יצאנו ונסענו. כל הדרך שמענו את הבנים והיה ממש כיף.
הגענו למפגש והיה מלא בנות שחיכו לנו בכניסה.
כשיצאתי מהאוטו יד ביד עם כריס, שמעתי כרגיל הערות שכוונו אליי. "שמנה", "מגעילה", " כלבה", "הוא שלי" .
כריס חייך לכל הקהל, הוא חייב להיות נחמד אבל הסתכלתי עליו וראיתי שהוא לא מרוצה ממה שאומרים לי. נכנסנו לאולם ואני ואמילי עמדנו בצד. "נסיכה שלי, תשמרי לי על הטלפון" כריס אמר לי לפני שהוא הלך עם הבנים לעמוד להצטלם עם מעריצות.
החזקתי את הטלפון שלו והסתכלתי עליו. הייתי כל כך גאה בו. בכלל בכל הבנים. אהבתי לראות את ההתלהבות של הבנות. זה הזכיר לי את התקופה שגם אני הייתי כזאת ורק חיכיתי למבט או מגע אפילו הכי קטן מהם. הסתכלתי עליהם בהערצה והבנתי שאני עדיין מעריצה אותם. למרות שעכשיו אנחנו כבר מעבר למעריצה ומפורסמים אני עדיין מרגישה מבורכת להיות לידם ולהכיר אותם.
הסתכלתי על הקהל ועל הבנות הצורחות את השמות שלהם בדמעות. ולפתע, ראיתי את ספנסר ו"הנערה המאוהבת ".זוכרים אותם?
חשבתי שאני לא אצטרך לראות אותם יותר.
הם הסתכלו עליי במבט נבזי ואת האמת כבר הייתי רגילה. לא התרגשתי מזה.
הטלפון של כריס צלצל וגרם לי להוריד את המבט מספנסר ו"הנערה המאוהבת".
*חואן-מפיק* זה מה שהיה רשום על השיחה.
חשבתי שזה מספיק חשוב אז הלכתי לכריס.
"כריס, מתקשרים אלייך". אמרתי לו והייתי עם הגב לקהל, מושיטה לו את הטלפון.
" עכשיו " שמעתי קול חזק שצרח ובלי ששמתי לב הקהל התחיל לזרוק עליי עגבניות שבראשם עומדים ספנסר ו"הנערה המאוהבת " עם חיוך כל כך מרוצה, מלאים בהנאה. כאילו אני מטרה והם החצים. זרקו עליי כל כך הרבה עגבניות.
הרגשתי כל כך מושפלת. לא מספיק מה שעברתי היום. עכשיו גם זה?
התחלתי לבכות וברחתי לחדר שארגנו לבנים בבניין. אמילי וכריס רצו אחריי.
"את בסדר נסיכה שלי?, אני כל כך מצטער שאת צריכה לעבור את כל זה בגללי".
" אני בסדר אהוב שלי, אני אוהבת אותך וידענו שזה לא יהיה קל אבל האהבה שלנו יותר חזקה מזה נכון? " אמרתי לו עם דמעות בעיניים. הוא הנהנן ונישק אותי וחיבק אותי שאני כולי מלוכלכת ומסריחה מעגבניות.
"תחזור לבנים, אני אלך עם אמילי הבייתה, אני צריכה להתקלח. " אמרתי לו והוא הניד את ראשו לשלילה.
"אני לא רוצה שתלכו לבד, אני אדבר עם הבנים ונבטל את המפגש" הוא אמר לי. ובאותו רגע לא יכולתי לחשוב על עצמי. חשבתי על אותן בנות שלא עשו כלום ורק מחכות להצטלם איתם זה לא יהיה פייר כלפיהן.
"לא אהוב שלי, יש בנות שלא עשו כלום ולא אשמות במה שקרה לי, מגיע להן להצטלם איתכם, תלך ותסיימו עם זה, אני אחכה לך בבית" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה.
"אין עלייך, את יודעת את זה? אפילו שקורים לך דברים נוראיים את חושבת על אחרים, את המלאך שלי" הוא אמר וזלגה לי דמעה הפעם לא מעצב אלא משמחה שהדבר הוא חבר שלי ושאני מכל הבנות בעולם זכיתי בו. נתתי לו נשיקה והוא התקדם לכיוון הדלת.
"תשמרי עליה טוב? " הוא אמר לאמילי ונשק לה בראש. אמילי הנהנה והוא יצא מהחדר.
אני ואמילי יצאנו לכביש ולקחנו מונית הבייתה. נכנסנו ורצתי למקלחת. לא יכולתי לסבול יותר את הריח הזה של העגבניות.
התקלחתי. פעם שלישית להיום.
יצאתי מהמקלחת והתלבשתי והתיישבתי על המיטה כשאמילי מולי במיטה שלה.
דמעה זלגה לי מהעין כשנזכרתי בכל מה שעברתי היום. אמילי ראתה את זה ובאה לשבת לידי.
"זוהר, את לא בסדר, את יכולה להגיד את זה לבנים אבל אני מכירה אותך, מה יש לך? "
היא שאלה.
התפרקתי. הרגשתי שאם אני לא אפרוק עכשיו הכל אני פשוט אתפוצץ.
"זה לא רק העגבניות, קרה לי היום עוד משהו, אבל אני חייבת שתבטיחי לי שאת לא מספרת שום דבר לאף אחד, אמילי אני רצינית, לא לריצרד ובטח שלא לכריס, לאף אחד. מבטיחה?". אמרתי. הרגשתי שאני חייבת לפרוק את העול הזה ממני.
" מבטיחה, אחותי את יכולה לספר לי הכל, בשביל מה יש חברות?" היא ענתה לי.
"נכון שהלכתם לחזרות ואני שלחתי הודעה לכריס שכואבת לי הבטן? " אמרתי והיא הנהנה.
"אז לא באמת כאבה לי הבטן, הבחור מהמועדון? זה שניסה לאנוס אותי, אז הוא היה פה בחדר, אין לי מושג איך הוא נכנס בכל אופן הוא הכריח אותי לרשום את זה לכריס כדי שתלכו והוא ישאר איתי לבד. ואז אחרי שהלכתם...." עצרתי לרגע. נשמתי נשימה עמוקה והמשכתי.
"הוא אנס אותי" אמרתי לו מאמינה שאני מוציאה את המילים האלה מהפה.
"הוא אנס אותי והרביץ לי ואז הוא פשוט ברח השאיר אותי ככה ערומה ומבויישת על המיטה.
אמרתי כשאני בוכה בהיסטריה.
" אני מצטערת" אמילי אמרה וחיבקה אותי חיבוק חזק שכל כך הייתי צריכה אחרי כל היום הזה.
בכינו ביחד ואני הרגשתי שבעיקר ירדה לי אבן מהלב.
"למה את לא מספרת את זה לכריס? " היא שאלה.
"אני לא יכולה, אני יותר מדי מתביישת" אמרתי לה עם דמעה בעין.
"היי, היי, את לא אשמה בזה, את לא צריכה להתבייש" היא אמרה לי.
"תספרי לו, את תרגישי יותר טוב אחרי זה. " היא אמרה וחיבקה אותי.
לא הספקתי לענות לה ושמעתי את הבנים נכנסים. ניגבנו את הדמעות שלנו ויצאנו מהחדר.
"שום מילה אמילי" אמרתי לה והיא הנהנה כשירדנו במדרגות. רצתי לכריס והיא לריצרד.
התיישבנו כולנו בסלון וראינו סרט.
באמצע הסרט התחלתי להרגיש בחילה וכאב בטן נוראי. הפעם באמת כאבה לי הבטן.
רצתי לשירותים וכריס אחריי, לא מבין מה קרה לי.
הקאתי את נשמתי. הוא החזיק לי את השיער וליטף אותי.
"מה קרה נסיכה שלי?" כריס שאל בדאגה.
"סתם, בטח משהו שאכלתי" אמרתי לו וירדנו חזרה למטה.
"הכל בסדר נסיכה? " אריק שאל והבנים הסתכלו עליי.
"כן, קצת כואבת לי הבטן, בטח משהו לא טוב שאכלתי" אמרתי לו וחזרתי לשבת עם כריס.
"טוב אני הולכת לישון" אמרתי לבנים אחרי שהסרט נגמר. קמתי מהספה והתקדמתי לכיוון המדרגות שלפתע הרגשתי סחרחורת חזקה ונפלתי על הרצפה. ראיתי את אמילי ואת הבנים רצים אליי בדאגה וזהו. מסך שחור🤫🤫🤫

מה קרה לזוהר? האם היא תהיה בסדר ?