Nuna [JungKook] || Complete ✔️

39 : סעודה אחרונה

היא עומדת מולו רגע ארוך ובוהה בעיניו הנוצצות, חיוכו הארנבי ולחייו המאדימות בתגובה למבוכה שגואשת בגופו, הוא נועץ מבט בעיניה ומנסה לקרא אותן, גיחוך נבוך נפלט מגרונו כשהיא מחבקת אותו בשתיקה. מחשבותיה של סאנה מסתערות כמו סופה בתוך מוחה, רגשותיה גואשים בקרבה ותחושת מערבולת עוברת בבטנה רגע לפני שהוא מהדק את ידיו סביב גופה כדי לחבק אותה בחזרה.

סאנה לא אומרת שום דבר, היא לא יודעת מה לעשות עכשיו. היא לא ציפתה לזה, היא לא ציפתה שהוא באמת יתאהב בה, היא לא ציפתה שהוא יודה בפניה- לא ככה, לא עכשיו. היא לא מסוגלת להגיד את המילים האלה עכשיו בעצמה, היא לא יכולה להגיד לו בחזרה. המחשבה היחידה שמציפה את מוחה עכשיו זה למה.

למה היא נתנה לו להתקרב אליה.
למה היא גרמה לו להתאהב בה.
למה היא לא עצרה את זה בזמן.
למה היא נישקה אותו באותו לילה.
למה היא מרגישה ככה.
למה היא הרשתה לעצמה להתאהב בו בחזרה.

היא מתנתקת את החיבוק ולוקחת כמה צעדים אחורה, הוא לא זז ממקומו, רק מביט בה בסקרנות. סאנה מנסה לקרא את מחשבותיו דרך הבעת פניו אבל היא לא מצליחה לחדור לתוך מוחו, היא יודעת שככל שלוקח לה יותר זמן להגיד לו בחזרה שהיא אוהבת אותו, הוא יותר נפגע, נדמה כאילו היא מהססת. ג'ונגקוק צוחק ושובר את השתיקה עם צחוק מתוח ומתקדם לעברה, עדיין נועץ את עיניו בעיניה. סאנה לא מצליחה לזהות שום דבר בעיניו- גם לא ציפייה שתגיד את מה שהוא רוצה לשמוע.

"נונה..."

"ג'ונגקוק," היא עוצרת אותו מיד ומושיטה את ידיה קדימה כרמז שלא יתקרב יותר, הוא נעצר. "אני לא..." היא מגמגמת ומסיטה את עיניה מעיניו, מחפשת את בגדיה הזרוקים ברחבי המגרש

"את לא צריכה להגיד כלום," הוא אומר, קולו רך ונמוך, הוא מחייך אליה והיא מתאמצת כלכך לא לחייך אליו בחזרה. היא בולעת את המילים שהוא כלכך רוצה לשמוע ושהיא כלכך רוצה להגיד, אולי אם היא תפגע בו עכשיו...אולי זה יהיה קל יותר לעזוב אותו... זה שקר. היא יודעת שזה שקר. "לא ציפיתי שתגידי בחזרה.." עוד שקר. למה שניהם משקרים לעצמם ואחד לשני עכשיו?! זאת הייתה טעות מההתחלה. אבל למה היא עדיין לא מתחרטת על כל מה שקרה? למה היא עדיין מרגישה שלמה שבגדה באמונו של המנכ"ל?

"אני חושבת שכדאי שנלך." היא אומרת ואוספת את המכנסיים שלה מהרצפה, הוא מהנהן ואוסף את בגדיו. כשהיא מוצאת את חולצתה היא מתחילה לצחוק בתסכול, באמת?! הוא מביט בה "יש לנו בעיה," היא אומרת ומסתובבת להביט בו, מציגה לו את החולצה שלה- מלוכלכת מאוד ואין שום סיכוי שהיא תלבש אותה ככה. הוא צוחק ומוסר לה את הסווצ'ר שלו, שניהם יכולים להרגיש את המתח באוויר, ואת ליבם מאיץ כשאצבעותיהם מתנגשות אלה באלה כשהיא לוקחת את הסווצ'ר מידו.