Nuna [JungKook] || Complete ✔️

17 : אנפנמאן

חחחח כן עשיתי את זה
לא לשפוט אותי, חשבתי שזה יהיה חמוד ומצחיק. תודה מראש.

ועכשיו לפרק:

&

סאנה מרגישה את גופה מקשיח תחת מגעו של ג'ונגקוק, ידיו הרכות תופסות במותניה ושומרות שלא תיפול לרצפה. שניהם מרגישים את המבוכה מטפסת בעמוד השדרה, אבל הוא מצליח להסתיר את זה טוב ממנה והיא כמעט לא מצליחה לקרא אותו. על פניו נמתח חיוך מעושה וארשת עוקצנות משתלטת על עיניו

"מה קרה פיצ'פאי, החלטת שאת כן נמשכת אליי?" הוא שואל, סאנה מחליטה להתעלם ממנו ונכנסת לתוך הסלון, כשהיא לוקחת נשימה עמוקה ומקווה שהסיטואציה שעומדת לקרות תעבור בצורה חלקה. אימה החורגת של סאנה, שהתיישבה בינתיים, מרימה את מבטה ופוגשת את עיניה של סאנה, לרגע נדמה לה שעל פניה נמתחת ארשת דאגה, אבל מיד כשראתה את סאנה הבעתה השתנתה לארשת עוקצנית ולעגנית.

"לי סאנה" היא אומרת בקול חד, סאנה מתקרבת באיטיות, לא יודעת מה להגיד ואיך להגיב "לא באמת חשבת שתצליחי לברוח ולהתחבא מאיתנו לנצח." היא אומרת בקול לעגני

"מה את עושה פה אמ..." היא משתתקת מיד "מִיג'וּנְג-שי" היא מתקנת את עצמה

"באתי לקחת אותך חזרה הביתה," היא עונה ונעמדת

"איך מצאת אותי?" היא מנסה שלא לתת לפאניקה לחדור לקולה

"כנראה שאח במשטרת סיאול זה משהו שימושי." היא אומרת "את לא תמצאי את אמא שלך, ואת חוזרת איתי הביתה עכשיו." מיג'ונג תופסת את סאנה, אצבעותיה לופתות את זרועה בכוחניות. סאנה מנסה להתנגד אבל אחיזתה של אימה החורגת חזקה יותר, הפעולה רק מעבירה בזרועה כאב חד יותר.

"אני לא חוזרת הביתה!" היא מתאמצת כלכך כדי לא לצעוק ולעורר מהומה באחוזה, מיג'ונג משחררת את זרועה של סאנה ולוקחת צעד לאחור, על פניה חיוך מרושע.

"איך שאת רוצה," מיג'ונג אומרת, "אני לא אגרור אותך בכוח." היא מצהירה, סאנה בוחנת את פניה, החיוך המרושע עדיין מתוח על שפתייה ועיניה בורקות, על מה היא חושבת?? "יש לך שתי אפשרויות, הראשונה, שתבואי איתי בחזרה הביתה בשקט ותוותרי על האיחוד הלא כלכך מרגש עם אמא שלך, והשניה," היא עוצרת לרגע, סאנה מרגישה את אוויר נתקע בגרונה כשמיג'ונג שותקת ומביטה בה "המנכ"ל ששכר אותך והנכדים המתוקים שלו ידעו מי את באמת." גופה של סאנה מקשיח, היא מנסה להבין מה משמעות המילים,