Nuna [JungKook] || Complete ✔️

15 : נונה

סאנה שוכבת מעל גופו של ג'ונגקוק רגע ארוך, אוזניה מחרישות, הכל קורה כמו בהילוך איטי, היא מביטה בעיניו השחורות הטבועות בעיניה. גופו נוקשה תחת גופה, נשימותיו חמות על פניה והיא נושמת את האוויר שהוא פולט, היא מרגישה את גופה מקשיח באיטיות.

מבטה נע בין עיניו לשפתיו, היא מנסה לחשוב בהיגיון אבל שום דבר לא עולה במוחה הריק, היא לא מצליחה להגיב. הרעש מכה שוב באוזניה, הכל חוזר לקצב רגיל, היא חוזרת למציאות. הם מחליפים מבט נוסף

"את מתכוונת להישאר ככה עד הבוקר?" הוא שואל, קולו נמוך אבל רך יותר ממה שציפתה, היא דוחפת את עצמה במהירות מעל גופו ומתיישבת על הרצפה לידו, הוא צוחק בתגובה למבוכה בפניה,

"אני לא...סליחה..." היא מנסה להתנצל, אבל מגמגמת משהו לא מובן ומשתתקת, הוא צוחק ונעמד, מושיט לה יד שתיעזר בו אבל היא לא נעזרת בו ונעמדת בכוחות עצמה. שניהם מתחילים ללכת על המזח לכיוון הטיילת, שותקים והולכים, סאנה תוהה אם כדאי להם לחזור עכשיו לביתו של ג'ונגקוק או לא, מצד אחד היא מעדיפה לחזור לביתו, לשבת בחצר כשהוא בחדרו ולא לראות אותו. מצד שני, היא רוצה להישאר בחוץ, באוויר הנעים וריח המלח של הים.

"היום זה היום האחרון של פסטיבל הים, לא רחוק מכאן, את רוצה ללכת?" הוא שואל, כמו קורא את מחשבותיה ומסכם את ההתלבטות שלה, היא לא עונה "הרבה זמן לא הייתי בפסטיבלים כאן."

"בוא נלך." היא אומרת בתגובה לקולו הרך, הוא מחייך בהתלהבות רגע קצר וממהר לסלק את החיוך מפניו ולהחליפו בחיוך מעושה, החיוך הרגיל שסאנה רואה על פניו כל הזמן. "דיברת עם ג'ימין?" היא שואלת בזמן שהם הולכים לאורך הטיילת לאיזור הפסטיבל בחוף גוואנְגָאלִי

"הוא רצה לבוא אבל טאהיונג טיפל בו." הוא עונה, חיוך מתפשט על פניה של סאנה, שאר ההליכה שקטה שוב, סאנה מרגישה חוסר נוחות ללכת לצידו של ג'ונגקוק בשתיקה כזו, המבוכה שסאנה מרגישה מקרבתו של ג'ונגקוק משגעת אותה, היא לא מצליחה להבין למה היא נבוכה כלכך. הכל בגלל הלילה בבית החולים! בשביל מה הוא משך אותה למיטה שלו?! ולמה זה גורם להרגיש כלכך חסרת מנוחה בסביבתו מאז?

כשהם מגיעים לחוף, הם רואים שהוא עמוס ומלא, על במה עומדים ארבעה אנשים שסאנה מזהה מיד- להקת סִיאֵנְבְּלוּ. היא מופתעת ומתלהבת, ג'ונגקוק מגלגל את עיניו בתגובה. הם מתקדמים לתוך הקהל ומתערבבים בין האנשים, ג'ונגקוק נעלם מעיניה של סאנה מהר מאוד, אבל היא לא שמה לב לשום דבר, היא מתמקדת בלהקה, בבנים שהיא חלמה לפגוש מאז היום שהם פרצו. ההופעה נמשכת שעה שלמה, ג'ונגקוק מנסה למשוך אותה וללכת כמה פעמים אבל היא לא נותנת לו לקחת אותה מהמקום לפני שההופעה של הלהקה האהובה עליה נגמרת.