Nuna [JungKook] || Complete ✔️

0 : פרולוג

הערה: הפרולוג מציג את הדמות הראשית ואת הרקע שלה. יכול להיות שהוא קצת משעמם אבל הוא הכרחי....
חשוב לזכור, הדמות של סאנה היא לא סאנה מטווייס, ואני לא משפפת את סאנה מטווייס עם ג'ונגקוק.
קריאה מהנה.

~&~

החיים על האי ג'ג'ו הם מעט שונים מחיים ביבשת, יש אוירה אחרת ותחושת חופש, רחוק כמעט מכל הדאגות של החיים ביבשת. בגלל שהם מוקפים בים ומים, גם החיים של התושבים על האי סובבים סביב האוקייאנוס והים; לרוב המשפחות יש עסקי דיג או מסעדת דייגים ומאכלי ים. המשפחה של לי סאנה היא לא יוצאת דופן, אביה מנהל מפעל וחנות לציוד דיג. אימה היא לא אימה הביולוגית מאחר וזו נפטרה בלידה, ויש לה אח גדול אחד, לי סוהו, הוא עצלן ובעיקרון לא עושה שום דבר עם החיים שלו. היא, לעומת זאת, עושה הכל, מלעזור במפעל ועד למכור את הציוד בחנות. החיים שלה פשוטים בסך הכל, מתעוררת בשעה 8 בבוקר, מגיעה למפעל ב-10 ועושה את כל מטלות היום. משעה 6 בערב היא חופשיה לעשות כרצונה, והעוצר שלה הוא 11 בלילה. זאת השגרה שלה כל יום, היא רגילה אליה ולא מכירה שום דבר אחר, אלה חייה.

עכשיו זה תחילת האביב והמפעל והחנות עמוסים בעבודה, הקיץ המתקרב כבר שולח סימנים למרות שזה רק סוף מרץ. לפני כמה דקות אביה שלח אותה חזרה הביתה להביא את מחברת ההזמנות שלו ששכח בבית, אז עכשיו היא הולכת חזרה הביתה. הרוח החמה וקרני השמש הנעימות נחות על ראשה ומעבירות תחושת חמימות של אביב בגופה, הפרחים מסביב פורחים במלא תפארתם בכל הצבעים. כשהיא מגיעה הביתה היא מוצאת את המחברת על שולחן האוכל בדיוק במקום שבו אביה אמר שהיא תהיה. היא מרימה אותה ועומדת לעזוב את הבית וללכת חזרה למפעל כשהדוור עוצר אותה ליד הדלת

"שלום, זה הבית של לי סון טה?" הדוור שואל, סאנה מהנהנת באישור והוא מושיט לה מעטפה, היא מזהה שהבול מגיע מהיבשת ועליו מתנוסס כיתוב העיר אנדונג. "זה בשבילכם." הוא אומר כשהיא לא לוקחת את העטפה מידו, היא מהנהנת ולוקחת את המעטפה, חותמת במקום שבו הוא מסמן לה והדוור עוזב. היא מביטה במעטפה רגע קצר, שם מוכר מופיע עליה, זה השם של אימה הביולוגית- סו מי ריי. בעודה ממלמלת לעצמה שזה רק צירוף מקרים, הסקרנות שמכרסמת בה מביאה אותה לפתוח את המעטפה ולהציץ במכתב שבתוכו. ככל שהיא קוראת יותר מהמכתב שבידיה, עיניה הופכות למלוחות ורטובות. לפי המכתב, סו מי ריי רוצה לפגוש את ביתה הגדולה שלא ראתה מאז שהייתה תינוקת. כאב חד תוקף את עצמותיה, עובר בעמוד השדרה שלה ונעצר בבטן שלה, היא מבינה שחייה היו שקר, שאימה הביולוגית לא מתה כמו שנאמר לה. היא ממשיכה למלמל לעצמה שזה לא יכול להיות עד שהיא רואה את זה, מסיר כל ספק והתכחשות שעדיין נותרו במוחה, השם שלה היה כתוב שם: לי סאנה.

"סאנה?" היא שומעת מישהו קורא בשמה, אבל היא לא מצליחה להגיב. המכתב נחטף מידיה וקולה הצורם והגבוה של אימה החורגת מהדהד באוזניה, היא צועקת על סאנה שאסור לה לקרא מכתבים שלא מיועדים לה. סאנה תמיד ידעה שאישתו של אביה שונאת אותה על כך שהיא לא ביתה, אבל היא מעולם לא הרימה עליה יד לפני, היא מרגישה את דמה בוער בלחיה לאחר שאימה החורגת נתנה לה סטירה- בפעם הראשונה בחייה. סאנה נותנת למחברת של אביה להחליק מידה, מחשבותיה מתערבלות כמו סופת הוריקן בתוך מוחה, היא רצה לחדרה וסוגרת את הדלת מאחוריה. היא מנסה לסדר את מחשבותיה אבל דבר אחד אין לה ספק בכלל- היא נחושה לגלות את האמת.

היא מוציאה את המזוודה הקטנה שלה ואת תיק הגב שלה, היא אורזת רק את דברי הערך שלה, כמה בגדים ומתכוננת לעזוב, לברוח מבית השקרים שגדלה בו כדי למצא את האמת. היא שומעת את אימה החורגת צועקת בסלון, כנראה מדווחת לאביה שהיא גילתה את האמת, היא מנסה להתעלם ממה שקורה בחוץ ולהתרכז. חלק המבגדים שלה נופלים לרצפה אבל היא לא טורחת לבזבז זמן ולהרים אותם, היא תקנה בגדים חדשים. בזמן שהיא סוגרת את המזוודה שלה היא מבינה שאין לה כסף בכלל, היא נזכרת בכספת של אביה בחדרו. ברגע שהיא שומעת את דלת הכניסה נטרקת, היא פותחת את דלת חדרה ויוצאת ממנו בשקט ובזהירות, הולכת לחדר השינה של אביה, בתקווה שהוא לא החליף את הקוד של הכספת מאז הפעם ההיא שהוא ביקש ממנה להוציא מתוכה משהו. היא מגיעה לכספת ומתחילה להקיש את הקוד, כמעט כאילו תפילותיה נענות מיד, הכספת נפתחת והיא דוחפת את הכסף שבתוכו לתוך תיק הגב שלה.

היא שומעת את דלת הכניסה נפתחת שוב ומבינה שהיא לא יכולה לצאת דרכה, היא מבינה שהמכתב יישאר מאחור, היא נאנחת כשהיא מבינה שהיא לא זוכרת את הכתובת שהייתה כתובה על המעטפה אבל היא זוכרת את הבול- אנדונג. זה מספיק לה כרגע. כשהיא שומעת צעדים מתקרבים לחדרה מעבר למסדרון, סאנה מביטה סביבה בחיפוש אחר דרך מילוט אחרת, החלון. היא שומעת קללה חרישית נפלטת מפיו של אביה שבא להעניש אותה בהוראת אימה החורגת. היא מנסה להירגע תחת הלחץ שתיתפס לפני שתצליח לברוח.

היא פותחת את החלון וזורקת את המזוודה דרכה, היא תולה את תיק הגב שלה על כתפיה ומטפסת על אדן החלון. חדרי השינה של ביתה ממוקמים בקומה השניה, והיא נמצאת במקום קצת יותר גבוה ממה שציפתה. היא מביטה הצידה ורואה סולם חירום, היא מטפסת עליו בזהירות ויורדת למטה. כשהיא עומדת על האדמה בחוץ, יודעת שיש לה כמה דקות יתרון על העוקבים אחריה, היא מרימה את המזוודה שלה ומתחילה לרוץ.

עכשיו כבר לא איכפת לה, היא בחוץ, רצה רחוק ומהר כדי לא להיתפס, עומדת לצאת למסע חיפושים אחרי אימה הביולוגית כשיש לה רק קצה חוט על מיקומה האפשרי- היא איפשהו בעיר אנדונג. היא רוצה לדעת את האמת, היא רוצה תשובות; למה אימה נטשה אותה עם אביה ואמא חורגת ששונאת אותה.

~&~

אני מקווה שזה לא היה משעמם מדי~
מבטיחה שזה משתפר ☺️ (לפחות ככה אמרו לי חחחח)