אני ממליצה להקשיב לשיר בזמן קריאת הפרק!!!!!!
Always - Daniel Caesar
———————————-
החדר שלי שקט, מלבד הרעם הרחוק והטיפות שמחליקות במרוצה על הזכוכית. אני מתהפכת במיטה בפעם המאה, עוצמת עיניים ולא מצליחה לגרש את המחשבות. משהו בלילה הזה מרגיש כבד יותר מהרגיל, כאילו העולם כולו שוקע איתי.
ואז—צליל. מתכת קלה נוגעת בזכוכית. אני מתיישבת בבת אחת, הלב שלי קופץ מהחזה. כשאני מפנה מבט לחלון, אני רואה צל מתאמץ לטפס. שנייה אחת של פחד מתחלפת בהכרת פנים. ג׳ייס.
אני פותחת את התריס בחיפזון והוא נכנס פנימה. הוא לא אומר כלום.
טיפות גשם מטפטפות מהשיער שלו על הרצפה, החולצה הלבנה שלו רטובה לגמרי, נצמדת לגוף שלו, מגלה יותר ממה שמסתירה. הנשימה שלי נעתקת — גם בגלל ההפתעה, גם בגלל איך שהוא נראה.
״ג׳ייס...״ אני מתחילה, אבל הוא לא נותן לי לסיים.
בצעד אחד הוא מצמצם את המרחק, ידיו עוטפות את מותניי, קרות מהגשם, ומנוגדות לחום שעולה בי ברגע שהוא נוגע בי.
לפני שאני מספיקה לשאול, להבין, אפילו לנשום — השפתיים שלו נצמדות לשלי.
הנשיקה שלו טעונה, חמה למרות כל הקור שספג בחוץ. היא לא זהירה. היא רעבה. כאילו כל הגעגועים והכאב והחוסר בי נפלטים בבת אחת.
אני נמסה לתוכה, משיבה לו באותה עוצמה. אצבעותיי מטפסות אל עורפו, מתערבבות בשיער הרטוב שלו, והוא מצמיד אותי אליו קרוב יותר, כאילו פוחד שאחליק מבין ידיו.
אני מרגישה את פעימות הלב שלו דרך החזה שלו, מואצות כמעט כמו שלי.
כשהוא מתנתק לשנייה, מצחו נשען על שלי, נשימותיו החמות מלטפות את פניי. היד שלו מחליקה על הלחי שלי, אוספת את השיער שנדבק אליה.
שתיקה מתוקה נמתחת בינינו. אני כמעט שוכחת איפה אני נמצאת.
״התגעגעתי אלייך,״ הוא לוחש סוף סוף, כמעט בלי קול. המילים שלו ננעצות בי כמו חץ.
אני עוצמת עיניים, נותנת לעצמי עוד רגע לאבד את עצמי בו. לגעת, לנשום, לשכוח את כל מה שמחוץ לחדר הזה.
אבל המציאות דוחפת את עצמה פנימה. אני פותחת את העיניים, והקול שלי נשבר כשאני לוחשת
״אנחנו לא יכולים... לא איתו. לא עם אבא שלי.״
הוא קופא. מביט בי בעיניים מלאות כאב, כאילו כל העולם קורס עליו.
אני מנסה לחייך חיוך רועד, כאילו שזה יקל על הכאב ששנינו מרגישים, אבל הדמעות שורפות בעיניים שלי.
״הלוואי שזה היה פשוט...״ אני מוסיפה, כמעט בבליעה.
והוא לא מתרחק. הוא נשאר קרוב, כל כך קרוב, כאילו עצם הנוכחות שלי היא האוויר שלו.
אבל אני יודעת — ברגע הזה, דווקא בגלל כמה שזה מושלם, כמה שזה נכון — אסור לנו.
הוא שותק כמה שניות, מביט בי בעיניים שכואבות יותר מהמילים שאמרתי.
אני מנסה להתרחק, אבל הידיים שלו נשארות עליי, עדינות, לא לוחצות, כאילו מתחננות שלא אברח.
YOU ARE READING
The only exception
Romanceמדיסון מגיעה לעיר של דודה של מאי, אחרי שהיא חוותה טראומה בבית שלה. כשהיא מגיעה לעיר היא פוגשת את ג׳ייס. היא לא רוצה להקשר לאף אחד ובטח שלא אליו כי מתכננת לעזוב ברגע שהיא תוכל, אבל הוא לגמרי מקשה עליה להתעלם ממנו. ---- הכתיבה משתפרת מפרק לפרק אז אל...
