Part 18

542 43 24
                                        


ממליצה לכם להקשיב לשיר הזה בזמן קריאת הפרק:
We can't be friends- Ariana grande

—————————————————————
נקודת מבט: מדיסון

אחרי יום ארוך אנחנו מגיעים לבית של מאי.
היא לא שם, שזה מפתיע- היא תמיד שם.
על השולחן יש פתק קצר ״חוזרת מאוחר. אל תאכלו שטויות.״
הקלאסית שלה.

אני מתרווחת על הספה, מפעילה את הטלוויזיה ומניחה את הראש לאחור. ג׳ייס מתיישב לידי, בלי להגיד מילה, הוא מניח את רגליו על השולחן. ״חצוף.״ אני אומרת בלי להסתכל עליו.
״מה? אין פה שלט שאומר שאסור.״ הוא מושך בכתפיים, ואז נמתח אחורה כשהכתפיים שלנו נוגעות בטעות. או שלא בטעות.
קשה לדעת איתו.

אנחנו שותקים רגע, שקט נעים ולא מביך, שקט כזה שאתה מרגיש בטוח. ״את יודעת, את שונה מהאנשים פה..״ הוא אומר פתאום.
אני מסתכלת עליו מסוקרנת ״בקטע טוב או רע?״
״בקטע אמיתי. לא מנסה להרשים. לא מנסה להסתיר את זה שאת קצת מוזרה.״

״תודה..?״ אני צוחקת.,
״לא, באמת, זה.. מרענן.״ הוא נשמע קצת מובך בעצמו.
״אתה יודע שגם אתה לא רגיל בעצמך.״
״אה, כן?״

״בחור מהנבחרת. מלא ביטחון. תמיד יעזור כשצריך..״ הוא שותק. מחייך.
העיניים שלו רצות, מהעיניים שלי לשפתיים. כאילו מתלבט.
אני מרגישה את הלב שלי מתחיל לדפוק חזק מדי.

אני מרגישה שהוא מתקרב, טיפ טיפה. לא הרבה, אבל מספיק כדי שאחשוב- אם הוא יתקרב עוד מילימטר אחד- זה יקרה.
אבל הוא לא.

הטלפון שלי מצפצף. הודעה.
אני מסתכלת. מספר חסום.
את בטוחה שאת יודעת הכל?

אני קופאת. ״הכל בסדר?״ ג׳ייס שואל.
״כן, סתם.. הודעה מוזרה.״ אני מחייכת חיוך מאולץ ומכבה את המסך. אבל בפנים משהו לא רגוע.

—————-

ג׳ייס מתעורר בדיוק כשאני מנסה להרחיק ממנו את הראש שלי באלגנטיות, כאילו זה ימחוק את זה שנרדמנו ככה.

הוא ממצמץ באיטיות, ואז מסתכל עליי.
ואז על מאי.
ואז חזרה עליי.
״אממ.. פספסתי משהו?״

״לא,״ אני אומרת מהר מדי. ״לא פספסת כלום. פשוט... נרדמנו. בלי כוונה. על הספה. לגמרי תמים.״
מאי לא אומרת מילה. היא רק עומדת שם, יד אחת על המותן, מבט שנעוץ בי כאילו היא מנסה לראות דרכי.
״באיזו שעה חזרת?״ אני שואלת, מנסה לשבור את הקרח או לפחות לסדוק אותן.

״בשעה שאת אמורה לישון בחדר שלך, לא בסלון, לא עליו.״ היא מצביעה קלות עם הראש לכיוון ג׳ייס.

אני מחניקה חיוך.
״ג׳ייס,אולי תלך הביתה עכשיו.״ היא מוסיפה בטון שהוא כבר לא כועס פשוט נחוש.

הוא מסתכל עליי לשנייה, כאילו שואל בעיניים אם זה בסדר. אני מהנהנת, קצת נבוכה, ואז קמה מהספה יחד איתו.

The only exception Where stories live. Discover now