The only exception

Part 33

ממליצה להקשיב לשיר הזה בזמן קריאת הפרק!!!
Friends- Chase Atlantic
—————————————-

השיעורים נגמרו מוקדם מהרגיל, והבית שקט בצורה מוזרה. מאי בעבודה, ואני יושבת על המיטה עם הטלפון בידי, עוברת בלי עניין בין אפליקציות. הראש שלי לא באמת כאן — הוא אצלו.

אני חושבת לכתוב לו, אבל מה אני אגיד? בוא, כי בא לי לראות אותך? זה נשמע יותר מדי... חשוף.
אז אני מקלידה
"אתה במקרה פנוי היום? אני צריכה עזרה עם המדף שלי, הוא קצת מתנדנד."

הוא עונה מהר מהצפוי
"כן. אני אקפוץ עוד חצי שעה."

הלב שלי עושה קפיצה קטנה. אני קמה, מסתובבת בחדר, מנסה למצוא משהו שדורש סידור כדי שייראה כאילו אני באמת צריכה עזרה. המדף, האמת, לא במצב כזה גרוע. אבל עכשיו זה כבר לא משנה.

⸻

הדלת נפתחת עם נקישה קלה, והוא נכנס, שקית קטנה בידו. "באתי עם ציוד מקצועי," הוא צוחק, מניח את המברג על השולחן.
"וואו, כל זה בשביל המדף שלי?" אני אומרת, מנסה לשמור על קול רגוע בזמן שכל הגוף שלי מרגיש את הקרבה.

הוא ניגש לפינה, בודק את המדף, מנענע אותו קלות. "האמת? הוא בכלל לא כזה מתנדנד."
אני מושכת כתפיים, מחייכת חיוך מתגונן. "נו, אולי זה רק הרגיש לי ככה."
המבט שלו מתעכב עליי רגע אחד יותר מדי, כאילו הוא כבר מבין שזו לא הסיבה האמיתית שקראתי לו.

הוא מתיישב על הרצפה, מתחיל לפרק את הבורג העליון בכל זאת. "טוב, אם כבר באתי..."
אני עומדת לידו, צופה בידיים שלו עובדות — היציבות, הבטוחות, כאילו כל פעולה שלו מתוכננת. והמרחק בינינו... קטן מדי בשביל להרגיש בטוחה רגשית.

"זה יחזיק עוד שנים," הוא אומר, נועל את הבורג האחרון, ואז מתרומם. הפנים שלו קרובות אליי יותר ממה שציפיתי, ואני תופסת את עצמי מביטה בו קצת יותר מדי זמן.
"מה?" הוא שואל, מחייך חיוך קטן שמגלה חצי שן.
"שום דבר," אני עונה, אבל הקול שלי קצת רועד.

הוא עומד שם, ואני קולטת את כל מה שעברנו בשבועות האחרונים — כל ה"לחכות", כל ה"לאט לאט", כל הרגעים שבהם עצרתי אותנו. אבל פתאום זה מרגיש... מיותר. לא כי אני לא מפחדת, אלא כי אני פשוט לא רוצה לפחד ממנו.

אני עושה צעד קדימה. הוא מופתע, אבל לא זז אחורה. הידיים שלי מטפסות בזהירות אל הצוואר שלו, ואני נצמדת אליו.
"מאד..." הוא אומר בשקט, כמעט שואל אם אני בטוחה.
אני מהנהנת, והפעם אין בי שום היסוס. "אני לא רוצה לחכות יותר."

המבט שלו משתנה — אותו רוך שאני מכירה, אבל עכשיו עם משהו חדש, חם יותר. הוא מתקרב, נשיקה אחת, קצרה, ואז עוד אחת, ארוכה יותר. האצבעות שלו משתרגות בשיער שלי, והוא עוטף אותי בזרועותיו כאילו הוא לא רוצה לשחרר.