The only exception

Part 16

שירים שאני ממליצה לשמוע בזמן קריאת הפרק!!!

I found- amber run
Banana pancakes- Jack Johnson

—————————————————-
נקודת מבט: ג׳ייס

אני עובר ליד הסלון למטבח בדיוק כשאני שומע את מאי מדברת בשקט, כמעט לוחשת. משהו בטון שלה גורם לי לעצור.

״קיבלתי מכתב משירותי בתי הסוהר,״ היא אומרת.
״הם הודיעו לי שאבא של מדיסון עומד להשתחרר בקרוב.״

אני קופא.
״מה?! חשבתי שהוא קיבל כמה שנים בכלא. איך פתאום הוא משתחרר?״ אמא שלי נשמעת המומה.
״כנראה עורכי הדין הצליחו לערער. הם טוענים שאין מספיק ראיות.״
״ואת הולכת לספר לה את זה?״
״אני עדיין לא יודעת. עד שהיא מצליחה למצוא את עצמה.. היא גם ככה שבורה מבפנים. זה ירסק אותה.״ מאי אומרת בבכי.

״את חייבת לספר לה מתישהו. לפני שהיא תאלץ לפגוש אותו או לגלות את זה ממכתב.״
אני מרגיש את הדופק שלי מאיץ.
אבא של מדיסון בכלא? היא אף פעם לא סיפרה לי... כל הזמן הזה, ואני אפילו לא ידעתי שהיה שם משהו כזה.

אני נסוג לאחור בשקט. כאילו שנכנסתי למקום שאסור עליי להיכנס.
אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי- אני יודע.

אני חוזר לחדר שלי, אבל לא מצליח להרגע.
הידיים שלי על הקצה של הכיור, ראשי מורכן.
כל השיחות שלנו עוברות לי בראש. כל הפעמים שהיא כמעט סיפרה אבל עצרה את עצמה. כל המבטים שנשברו.
עכשיו זה מקבל משמעות אחרת.

היא חיה עם מאי. היא אף פעם לא סיפרה למה. או לא דיברה על ההורים שלה. עכשיו אני מבין.
והחיוך שלה- הוא תמיד נראה כאילו הוא מתאמץ להיות שם.

אני הולכת לחלון. האור בחדרה דלוק.
היא שם, מתהלכת הלוך ושוב. אולי מרגישה. אולי לא.
אני עובר את הלילה הזה עם שאלה אחת בראש שלי,
לספר לה מה ששמעתי?
או להשאיר את זה אצלי- כדי לא לפתוח פצע שהיא עוד לא מוכנה לגעת בו?

———
אני מתגלגל במיטה. אני לא מצליח להירדם. השעה כבר שלוש בלילה ולא הצלחתי לעצום עין. העיניים שלי יבשות מעייפות- אבל הראש שלי רץ ממחשבות.

אני נשען על אדן החלון ומסתכל על השמיים.
ואז אני שומע את זה. צעקה-חנוקה, כואבת- מהבית של מאי. אני מזנק מהמיטה. לא חושב. רק רץ.

אני משתמש במפתח הספייר שאני יודע שתמיד יש מתחת לשטיח ורץ לחדר שלה.
אין אף אחד חוץ ממנה. גופה מתפתל, ידיה בועטות באוויר, הפנים שלה עמוקות בכאב.
אני מתכופף לרצפה ליד מיטתה ומלטף את פניה.
״מאד, זה אני. תתעוררי.״ אני לוחש, אבל היא ממשיכה לבעוט ברגליה ולצעוק.
״תעזוב אותנו!״ היא צועקת, ולא ברור למי היא מדברת- אבל זה ברור שזה מישהו מהעבר. מישהו שעדיין חי בתוכה.