הרכב לא זז. הוא פשוט עומד שם, המנוע פועל בשקט, כאילו מישהו ממתין לרגע הנכון. מדיסון לא שמה לב – היא כבר מתרחקת, היא כנראה שקועה בשירים.
אני מרגיש את הדופק שלי באוזניים. אם אני ממשיך ללכת אחריה, אני יודע לפחות שהיא לא לבד. אבל אם אני צודק והאיש הזה באמת עוקב אחריה, אז ברגע שאני נעלם מהשטח...
הוא יפעל.
אני לוקח החלטה בשבריר שנייה – מסיט את הצעד שלי לכיוון הרכב, כאילו אני סתם חוצה את הרחוב. מנסה להיראות אדיש. כשאני מתקרב, אני קולט שהיד שלו מונחת על ההגה, האצבעות מקישות עליו בקצב מהיר, חסר סבלנות.
הוא מבחין בי. הפנים שלו כמעט נבלעות בצל, אבל מספיק לי לראות את קו הלסת הנוקשה כדי להבין – הוא יודע שאני כאן.
המבט שלנו נפגש לשנייה ארוכה מדי. ואז, בלי אזהרה, הוא מתניע חזק ויוצא בנסיעה מהירה, פונה בפינה הקרובה ונעלם.
אני מסתובב במהירות חזרה, מנסה לאתר את מדיסון. היא כבר בקצה הרחוב, כמעט נעלמת מעבר לפנייה.
אני רץ אחריה, מתנשף, והלב שלי צורח שזו לא הולכת להיות הפעם האחרונה שאני רואה את הרכב הזה.
——————
אני נשען על משקוף המטבח בזמן שמאי חותכת ירקות לסלט. הידיים שלה זזות מהר, אבל המבט שלה כבר קולט שמשהו לא בסדר.
"קרה משהו בדרך הביתה בצהריים," אני אומר לבסוף, הקול שלי קצת נמוך מהרגיל.
היא לא עוצרת את הסכין. "קרה משהו... או שאתה הולך למרוח את זה עד שארים גבה ואאיים עליך?"
אני מושך בכתפיים, אבל לא מחייך. "הלכתי מאחוריה, שמרתי מרחוק, ואז שמתי לב לרכב שחונה בצד הכביש. המנוע שלו עבד. הוא עמד בדיוק בכיוון שהיא הלכה, כאילו... מחכה. התקרבתי, מנסה שזה ייראה כאילו אני סתם עובר. כשראיתי את היד שלו מקישה על ההגה, הבנתי שהוא חסר סבלנות. הוא הסתכל עליי – מבט חד, לא כזה שאתה שוכח – ואז נסע מהר ונעלם בפינה."
הסכין נעצרת. מאי מרימה אליי מבט חמור, בלי טיפה של הומור. "אתה בטוח שזה היה לכיוונה?"
"לא מאה אחוז," אני מודה, "אבל הבטן שלי אומרת שכן. זה היה... לא בסדר. משהו ברכב, במבט שלו. הרגשתי שאם לא הייתי שם – אולי הוא היה עושה משהו."
מאי לוקחת נשימה עמוקה, נשענת על השיש ומסתכלת לי ישר בעיניים. "אני לא אוהבת את זה. בכלל." היא מהדקת את שפתיה. "מהיום, אתה לא משאיר אותה לבד כשהיא הולכת הביתה. אתה שומע אותי? לא משנה אם היא הולכת ברגל או לוקחת אוטובוס – אתה איתה. עד הבית."
"ומה אם היא תחשוב שאני חונק אותה?" אני שואל, מרים גבה.
"את זה תשאיר לי," היא אומרת בהחלטיות. "אני אדבר איתה. אגיד שזה רעיון שלי. שהיא לא צריכה להרגיש לא נעים ממך, ושזה בשביל השקט הנפשי שלי. אני אעשה את זה בדרך שלה, כדי שלא תרגיש שאתה 'מציל' אותה."
YOU ARE READING
The only exception
Romanceמדיסון מגיעה לעיר של דודה של מאי, אחרי שהיא חוותה טראומה בבית שלה. כשהיא מגיעה לעיר היא פוגשת את ג׳ייס. היא לא רוצה להקשר לאף אחד ובטח שלא אליו כי מתכננת לעזוב ברגע שהיא תוכל, אבל הוא לגמרי מקשה עליה להתעלם ממנו. ---- הכתיבה משתפרת מפרק לפרק אז אל...
