ממליצה לכם להקשיב בזמן הנכון ראית הפרק!
Dancing with a stranger- Sam smith
—————————————————————-
אני לא יודע למה בכלל הגעתי.
בכנות? חצי ממני רצה להישאר בבית, לזרוק את הנייד על המיטה ולבהות בתקרה. המסיבות האלה כולן נראות אותו דבר: אורות מהבהבים, מוזיקה שגורמת ללב לדפוק יותר מדי מהר, אנשים עם שתייה ביד ושיחות ריקות מתוכן.
אבל החצי השני? החצי הזה ידע שיכול להיות שהיא תשנה את דעתה.
״אני לא הולכת למסיבה הזאת״, היא אמרה את זה בנחרצות, כמעט מתגוננת. היא אפילו גלגלה עיניים כשגרייסי ואוליביה ניסו לשכנע.
ואני האמנתי לה. רציתי להאמין.
אבל כשנכנסתי, זה לקח בערך שלושים שניות עד שהעיניים שלי קלטו אותה.
מדיסון.
והיא לא סתם הופיעה.
היא נראתה כאילו המסיבה הזו נבנתה סביבה. שמלה בורדו חלקה, צמודה, שגרמה לי להרגיש כאילו כל אוויר החדר נחנק סביבי. השיער שלה היה פזור, מתנופף מעט מהמאווררים שמעל הרחבה, וכל צעד שלה כאילו סימן אותי מחדש – מזכיר לי למה לעזאזל אני לא מצליח להתרחק.
אני נעצר, הלב שלי צונח. כל המילים שלה מתפוגגות.
וכל מה שנשאר זה מכת חשמל ישירה לעיניים.
ואז – אני רואה אותו.
בחור.
עומד לידה בבר, נוטה קרוב מדי, מחייך כאילו הוא כבר מכיר אותה שנים. היא צוחקת ממשהו שאמר, הראש מוטה לאחור, הצוואר שלה נחשף מתחת לאור הניאון הירקרק.
אני מרגיש דקירה בבטן.
לא אמור להיות אכפת לי. הרי היא אמרה לי בעצמה – אנחנו לא משהו. היא חופשייה לעשות מה שהיא רוצה.
אבל אני לא מצליח. הקנאה מתלקחת בי כמו גפרור שנזרק לתוך מדורה יבשה.
אני מתיישב ליד שולחן צדדי, מישהו שאני לא ממש מכיר דוחף לי כוס בירה. אני לוקח, רק כדי שיהיה לי משהו להחזיק, אבל העיניים שלי תקועות עליה. כל חיוך, כל תנועה, כל פעם שהבחור מתקרב.
אני שותה לגימה ארוכה, מנסה להרגיע את עצמי.
אבל אז זה קורה.
תנועה קטנה, מהירה מדי.
הבחור, כשהיא מסבה את הראש, מכניס יד לכיס, שולף משהו – קטן, כמעט בלתי נראה – וזורק לתוך הכוס שלה.
אני קופא. אני יודע בדיוק מה ראיתי.
הדם שלי רותח.
הכיסא שלי נגרר בקול צורם כשהתרוממתי, לא אכפת לי שמסתכלים.
אני צועד לעברה, לא עוצר לחשוב. היא בדיוק מושיטה יד לכוס.
אני תופס אותה. ממש ברגע האחרון.
״מה— ג׳ייס?!״ היא מתבלבלת, מנסה למשוך חזרה. אבל אני כבר גורר אותה איתי, לא נותן לה הזדמנות לשאול.
״שחרר אותי!״ היא כמעט צועקת, המוזיקה מכסה עליה.
אני לא עוצר עד שאנחנו בחוץ.
האוויר הקר מקבל אותנו, הדלת נסגרת מאחוריי עם בום עמום, וכל הרעש נשאר בפנים.
ESTÁS LEYENDO
The only exception
Romanceמדיסון מגיעה לעיר של דודה של מאי, אחרי שהיא חוותה טראומה בבית שלה. כשהיא מגיעה לעיר היא פוגשת את ג׳ייס. היא לא רוצה להקשר לאף אחד ובטח שלא אליו כי מתכננת לעזוב ברגע שהיא תוכל, אבל הוא לגמרי מקשה עליה להתעלם ממנו. ---- הכתיבה משתפרת מפרק לפרק אז אל...
