The only exception

Part 26

ממליצה להקשיב לשיר הזה בזמן קריאת הפרק!!!

Never let me go- Lana del ray
—————————————————————

השמש כבר נטתה מערבה כשאני פוסעת בין הסמטאות של המרכז הישן, המקום היחיד שבו יכלתי אולי למצוא מתנה למאי שתהיה שווה באמת משהו.
עברתי בין חנויות של תכשיטים בעבודת יד, פרחים מיובשים, קרמיקה מעוטרת – הכול הרגיש חסר נשמה. מאי הייתה האדם היחיד בעולם שגרם לי להרגיש שייכת. כל מתנה סתמית תרגיש כמו עלבון.

נעצרתי מול חלון ראווה קטן של חנות וינטג' מוצלת, שבפנים ריח של עץ ישן ובושם מתוק עמד באוויר.
בתוך אחת הקופסאות אני מבחינה בקופסת מוזיקה קטנה, כזו שכשפותחים אותה – בלרינה מסתובבת על צירה. לקחתי אותה לידיי וניגנתי אותה בעדינות.

צליל עדין פרץ מהקופסה. קצת עקום, אבל קסום.
"זו קלאסיקה." נשמע קול מאחורי.

אני מסתובבת בחדות, כמעט מפילה את הקופסה. הלב שלי נעצר.
סקוט עמד שם.

הוא היה עם סווטשירט כהה, אוזניות תלויות על צווארו, והבעת הפתעה לא מוסתרת על פניו – כאילו גם הוא לא תכנן להיתקל בי היום.
"אה..." הוא גירד בעורפו. "לא התכוונתי להבהיל אותך."

"אתה לא." אמרתי בקור רוח מזויף, מניחה את הקופסה בחזרה. "סתם... לא ציפיתי לפגוש מישהו מוכר כאן."

"גם אני לא." הוא שתק רגע, ואז הוסיף ״את גרה באזור הזה?"

"לא ממש. סתם... מחפשת מתנה."
"יום הולדת?" הוא שאל, נשען קלות על דלת הזכוכית של החנות.

הנהנתי, קו של חצי חיוך על שפתי. ״כן. מישהי קרובה."

הוא לא שאל עוד, והייתה שתיקה קלה, כזו שיכולה ללכת לשני כיוונים – או להפוך למבוכה, או להפוך לרגע נדיר של נינוחות.

"אז..." הוא אמר לבסוף, "היית פעם במקום הזה?" הוא הצביע על בית קפה קטן מעבר לכביש. "יש להם עוגיות שוקולד מגוחכות לגמרי. ברמה מפחידה."

חייכתי. "מגוחכות איך?"

"בקטע טוב. לא שגרתי. כאילו מישהו ניסה לאפות סוד."

היססתי. ואז, בניגוד לכל היגיון ״יש לך זמן?"
אני לא יודעת למה אני בכלל מציעה. אולי אני צריכה קצת זמן. אבל בינתיים אני אעשה מה שלא העזתי לעשות.
הוא נראה מופתע, אבל רק לרגע. ואז חייך, חיוך קטן, כמעט זהיר. "כן. נראה לי שכן.״

נכנסנו לבית קפה קטן, כזה שקשה להבחין בו אם לא ממש מחפשים. היה שם ריח של קפה טרי ועוגיות שנאפו לא מזמן. המקום היה כמעט ריק – זוג מבוגר בפינה, מישהו עם לפטופ ליד החלון, וזהו.

התיישבנו ליד שולחן עגול קטן בצמוד לקיר, מתחת למדף שעליו היו ספרים ישנים ופסל של ינשוף. סקוט הציע להזמין בעצמו, אז פשוט הנהנתי ונתתי לו לבחור בשבילי. לא היה לי אכפת.