The only exception

Part 23

ממליצה לשמוע בזמן קריאת הפרק !!
Dady issue- the neighbourhood
Youth- Daughter

————————————————————1
אני סוחב את טים לרכב של אבא שלי. הוא נרדם על הספה ולא רציתי להעיר אותו.

אבי מגניב אלי מבט, מהסוג הזה שמחפש את התגובה עוד לפני שהמילים יוצאות.
״להתראות.״ אני בא ללכת.
"אני נוסע לפריז."
אני שותק. רק מרים גבה.

"לוסי קיבלה שם משרה ממש טובה. ההפקות שהיא עובדת עליהן עוברות לשם, ויש דירה, בית ספר מעולה לטים...הכול מסודר."
"מזל טוב." אני מקיש ברגל על המדרכה.

אבא שלי נאנח. "היא רוצה שנבנה שם משהו. משפחה. ביחד. אני... אני רוצה שתבוא איתנו."
דממה.
"רגע, מה?"
"אני יודע שזה נשמע פתאומי. אבל חשבתי — אולי זו ההזדמנות שלנו. להתחיל באמת. לעשות את זה נכון הפעם."

אני מסתכל עליו. "עכשיו אתה נזכר? אחרי כל השנים האלה, אתה מופיע עם כרטיס טיסה ביד, וקורא לזה 'הזדמנות'?"
הוא לא עונה מיד.
"אני רק רוצה שתחשוב על זה. אתה לא חייב לענות עכשיו."
אני נושך שפתיים. "אין לי על מה לחשוב."

״כדאי לך. אני תמיד יכול להילחם עם אליינה על משמורת.״
אני בהלם. ״אתה באמת תפריד אותי מאמא שלי?״
״אם זה מה שאני צריך לעשות- כן.״
אני אפילו לא מסוגל לענות אז אני הולך לו בפרצוף ונכנס הביתה.
אין לי מה לחשוב. אני לא אעזוב את אמא שלי ואת מדיסון. הכל בשביל לשחק אותה חלק ממשפחה שאני לא שייך לה.

נקודות מבט מדיסון

הספל שלי מחמם לי את כפות הידיים, והשוקו כבר לא רותח, בדיוק כמו שאני אוהבת. ג'ייס יושב לידי על השטיח, נשען על הספה, הראש שלו נשמט אחורה בעייפות.
"הוא באמת מת עליך," אני אומרת.
הוא מציץ אליי. "טים?"
אני מהנהנת. "אתה כאילו... סופרמן בשבילו."
ג׳ייס מגחך קלות, אבל לא עונה מיד. אחר כך הוא ממלמל
"לפחות מישהו אחד רואה אותי ככה."

אני מחייכת. "אני גם," אני אומרת כמעט בלי לחשוב.
המבט שלו פוגש את שלי. משהו עובר בינינו — רגע רך, כמעט לא אמיתי.
אבל אז הוא פתאום זז. מסתכל על השעון.
"אני צריך לזוז."
"מה? עכשיו? עוד לא מאוחר."
"כן, פשוט... יש לי כמה דברים בראש. לא משהו דרמטי."

הוא קם. מרכיב את הקפוצ'ון על הראש כאילו כדי לא להשאיר זכר לרגע הזה שהיה.
"לילה טוב, מדיסון."

אני רק מהנהנת, והוא כבר בחוץ.
הדלת נסגרת, והשקט נהיה כבד. יותר מדי כבד בשביל ערב של שוקו חם.

—————-

למחרת בבוקר אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא אישי.
אולי באמת היה עייף. אולי באמת יש לו "דברים בראש". לכולם יש.

אני מתלבשת מהר, אוספת את השיער באלסטיק הראשון שאני מוצאת ויוצאת בלי לחשוב יותר מדי.
השמש בחוץ חזקה מדי בשביל אוקטובר, אבל בתוכי הכול מרגיש מעונן.