The only exception

Part 39

ג'ייס זוקף גבה, לא זז.
המבט שלו עובר אליי — שאלה שקטה בעיניים, את רוצה שאשאר?

אני בולעת רוק, לא יודעת למה אני מהנהנת קלות. כן, שילך. אולי כי אני רוצה לדעת מול מה אני עומדת באמת.
ג'ייס מחזיר מבט אחד נוסף, מבט שאומר אם משהו קורה אני חוזר מיד, ואז יוצא, סוגר את הדלת מאחוריו

הדלת נסגרת אחרי שג'ייס יוצא, ואני מרגישה איך האוויר בחדר נהיה כבד יותר. כאילו ברגע שהוא איננו, שום דבר לא חוצץ ביני לבין האיש שאני הכי שונאת בעולם.
אבא שלי מתיישב מולי, תופס מקום גדול מדי בחדר קטן מדי. הוא מחייך, אבל זה לא חיוך. זה אותו עיקום שפתיים שהכרתי פעם — כשהוא רצה שאמא תאמין לו שהוא "הפסיק לשתות", כשהוא ניסה למכור לנו חלומות לפני שהכול התרסק.

"מדיסון," הוא מתחיל, הקול שלו חלקלק, שקט מדי. "אני יודע שזה מוזר, כל זה... אני יודע שזה מוקדם. חודשיים זה כלום זמן, בטח בשבילך. אבל דווקא בגלל זה אני רוצה שנדבר. שנבין אחד את השנייה."

אני לוחצת את כפות הידיים שלי זו בזו, הציפורניים ננעצות בבשר.
"אין מה להבין," אני לוחשת. "אתה רצחת את אמא שלי."

המילים תלויות בינינו, חותכות את האוויר.
אבל הוא לא מתכווץ. לא מתבייש. להפך — הוא נאנח כאילו אני ילדה שלא קלטה שיעור חשוב.

"אני עשיתי טעויות," הוא אומר, בקול כמעט אבהי. "אבל אני לא הולך לתת לטעות הזאת להגדיר אותי, או אותך. אנחנו עדיין משפחה. יש לנו הזדמנות — הזדמנות אמיתית — לתקן את השם שלנו."

אני מרימה אליו עיניים, הלב שלי רועם. "אתה מדבר על שם בזמן שאמא שלי קבורה באדמה?!"

הוא לא עונה מיד. רק נשען אחורה, מביט בי במין שלווה קרה.
"את לא מבינה, מדיסון. העולם בחוץ אוהב להדביק תוויות. 'רוצח', 'משפחה הרוסה'... אם נעמוד יחד, אם נבנה מחדש, נוכל למחוק את זה. אני נלחמתי כדי לצאת. הבאתי עורך דין הכי טוב שאפשר. שילמתי סכומים אדירים — הכול כדי להיות כאן איתך. כי את שלי. והשם שלך שלי."

הקיבה שלי מתהפכת. כל מילה שלו נשמעת כמו כלא חדש, רק בלי הסורגים.

אני לוחשת, כמעט נשברת "אני לא רוצה את השם שלך. לא רוצה שום דבר ממך."

החיוך שלו מתרחב, כמעט כאילו הוא נהנה מההתנגדות שלי.
"את תביני," הוא אומר בקור מצמרר. "אין לנו ברירה אלא להיות יחד. אנשים ידברו בכל מקרה. אז לפחות נעשה שזה ייראה טוב. נוכיח לכולם שאנחנו חזקים. שהם טעו לגבינו."

אני מרגישה איך הדמעות מטפסות, אבל אני לא נותנת לו לראות. לא את החולשה הזו.
בפנים אני צורחת — הוא לקח לי את אמא שלי, ועכשיו הוא רוצה לקחת גם אותי. להפוך אותי לתפאורה שלו.

הדלת נפתחת שוב, וג'ייס נכנס.
המבט שלו מחפש אותי מיד, ואני יודעת שהוא רואה את כל מה שניסיתי להסתיר.
אני בולעת חזק, מתיישרת בכיסא.
אם יש דבר אחד שאני יודעת עכשיו — זה שאני לא אתן לו לשבור אותי.

״אני אחכה לך למטה.״ הוא אומר בחיוך ומסתובב.
הדלת נסגרת מאחוריו.
הרעש של הצעדים שלו במסדרון נעלם, אבל הצל שלו עדיין נשאר בחדר. נדבק אלי, חודר לעצמות.

אני לא נושמת עד שאני שומעת את הקול של ג'ייס.
"את בסדר?" הוא שואל, מתקרב אליי לאט.

אני מהנהנת, אבל זה שקר. אני לא בסדר. אני לא קרובה להיות בסדר.
הידיים שלי רועדות, הלב שלי מתפוצץ בתוך החזה. אבל לא בגלל מה שאבא שלי אמר — בגלל מה שזה אומר.

אני מרגישה את זה ברור כל עוד ג'ייס קרוב אלי, הוא בסכנה.
אבא שלי לא ייתן לו לעמוד בדרך. הוא יעשה הכול כדי להחזיק בי, להראות לעולם שהוא שולט. ואם ג'ייס יהיה יותר מדי קרוב... הוא ישלם את המחיר.

ג'ייס מתיישב לידי, מניח יד על שלי. החום שלו כמעט שובר אותי. אני רוצה לשקוע בזה, לתת לעצמי להאמין לרגע שאני לא לבד.
אבל בדיוק בגלל זה אני יודעת שאני חייבת לשחרר.

אני מסובבת את הראש אליו, מביטה בו כאילו אני מנסה לצרוב אותו בזיכרון.
הקו של הלסת שלו, העיניים שלו שתמיד מחפשות אותי, הדאגה שמציפה אותו בכל תנועה.
אני לוחצת את השפתיים שלי שלא יברחו הדמעות.

תתרחק ממני, ג'ייס. אל תיתן לי להפיל אותך איתי.

אבל אני לא אומרת את זה בקול. אני לא יכולה.
אז אני רק מהנהנת שוב, כאילו עניתי על השאלה שלו. "אני בסדר."

הוא לא משתכנע, אני רואה את זה במבט שלו.
אבל הוא לא לוחץ. רק מהדק את האחיזה בכף היד שלי.
ובתוכי, בשקט שאף אחד לא שומע — אני נפרדת ממנו.
לא כי אני רוצה, אלא כי אני חייבת.

״אני רק צריכה קצת זמן לעצמי.״ אני לוחשת. מביטה בעיניי כאילו זו הפעם האחרונה. אולי היא באמת תהיה.

״בטח. מה שתרצי.״ הוא מהנהן.
לפני שהוא ממשיך ללכת הוא עוצר. כאילו חושב מה לעשות.
משהו עוצר אותו. אני.
הוא מסתובב חזרה ומחבק אותי, שואב אותי אליו.
או בעצם נותן לי את הכוחות שלו שאני אצטרך.
״אני תמיד פה.״ הוא לוחש.
והפעם באמת הולך.

אני תמיד פה. אתה לא יכול. בשבילך.

—————————————
אזזזז מה אומרים??????
יאאווווו איזה פרקיםםםםםםםםםםםם
סליחה על המתח משתדלת לרשום מהר מהר🫶🏼
אשמח שתגיבו לי מה דעתם ואולי גם קונספירציות 😉
כמובן אשמח שתצביעו💖💝💘💝
תודה על האהבהההה!!!!!!!❤️❤️❤️❤️