אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.
מול כולם.
בלי להסביר, בלי מילה. פשוט תפס אותי כאילו אני איזה... רכוש שלו.
כל הרחוב חשוך יותר מהמסיבה, קר יותר. אני מנסה להרגיע את הנשימה שלי, אבל בכל פעם שאני נזכרת איך הוא גרר אותי החוצה – הכעס עולה מחדש.
אני שונאת את זה.
שונאת איך הוא מצליח לגרום לי להרגיש קטנה. שונאת את הדרך שבה הוא מסתכל עליי – כאילו הוא יודע עליי יותר ממה שאני בעצמי יודעת.
אבל יותר מהכול? אני שונאת את זה שאני לא מצליחה לשנוא אותו באמת.
כי כשעמדנו בחוץ, כשהוא הסתכל עליי בעיניים האלה שלו – אני ראיתי משהו אחר.
זה לא היה מבט של מישהו שרוצה לשלוט.
זה היה מבט של מישהו שמפחד.
וזה מה שמבלבל אותי.
כי למה הוא מפחד?
אני ממשיכה ללכת, הידיים שלי עדיין רועדות. לא מהקור, אלא מהרגש. כל כך הרבה רגש שאני לא יודעת איך להתמודד איתו.
מנסה לנשום.
מנסה לא לבכות.
אני שומעת את עצמי לוחשת בלב למה הוא עושה לי את זה?
למה כל פעם שהוא מתקרב – אני נבהלת.
וכל פעם שהוא מתרחק – זה כואב פי עשר.
אני נזכרת איך צעקתי עליו.
״אני שונאת אותך״.
המילים יצאו ממני כל כך מהר, כאילו הייתי חייבת לדקור אותו לפני שהוא ידקור אותי.
אבל האמת?
הן לא היו אמיתיות. לא באמת.
אני לא שונאת אותו.
אני שונאת את עצמי על זה שאני לא מצליחה להתרחק.
אני מביטה בשמיים, הראש שלי מלא בזיכרונות.
בפעם הראשונה שהוא חייך אליי.
בפעם הראשונה שהוא עמד לידי ולא הרגשתי פחד.
בפעם שהוא היה שיכור, ואני... לא פחדתי ממנו.
זה מה שמוזר.
אני לא סומכת על אף אחד. לא באמת.
אבל עליו... איכשהו כן.
וזה בדיוק מה שמפחיד אותי יותר מהכול.
כי אם אני סומכת עליו, זה אומר שהוא יכול לשבור אותי.
ואני לא בטוחה שאני אצליח לעמוד בזה.
אני לא יכולה להוציא מהראש את התמונה שלו עומד שם מחוץ למסיבה.
לבד.
המבט שלו היה שבור, לא כועס. לא מתוסכל. שבור.
ואני... השארתי אותו שם.
הדמעות סוף סוף מתגנבות. לא חזקות, רק שתיים-שלוש שנוזלות על הלחי לפני שאני מספיקה לנגב.
אני שונאת את זה שאני חלשה לידו.
אני שונאת את זה שאני מתגעגעת אליו עוד לפני שהתרחק.
אבל בתוך כל הבלגן, יש משפט אחד שאני לא מצליחה להוציא מהראש
אולי הוא לא באמת ניסה לשלוט בי. אולי הוא פשוט ניסה להציל אותי ממשהו שאני לא ראיתי.
הדלת נטרקת מאחוריי והבית בולע אותי לתוך שקט חנוק.
השקט הזה... הוא צורם לי באוזניים. אחרי המולת המסיבה, הצחוקים, הרעש, האורות—הוא כמעט מפחיד.
ESTÁS LEYENDO
The only exception
Romanceמדיסון מגיעה לעיר של דודה של מאי, אחרי שהיא חוותה טראומה בבית שלה. כשהיא מגיעה לעיר היא פוגשת את ג׳ייס. היא לא רוצה להקשר לאף אחד ובטח שלא אליו כי מתכננת לעזוב ברגע שהיא תוכל, אבל הוא לגמרי מקשה עליה להתעלם ממנו. ---- הכתיבה משתפרת מפרק לפרק אז אל...
Part 37
Comenzar desde el principio
