۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.

∞:פרק 30.

;כשהרגליים שלך אינם נוגעות בקרקע.
כשהלב שלך מזלזל בך.
כשהחלומות שלך טורפים אותך.
כשאתה מרגיש שאתה לא עצמך.
©RM- Wild Flower.
-⊱✫⊰-

"אם לחשוב על כך מעולם לא היית טוב יותר מדיי". ליטפתי את החתול. שנינו יושבים ממורמרים בספסל בודד באמצע הרחוב. שעת לילה.

הלכתי אליו אחרי יום מתיש שעבר עליי. כל יום הרגיש כמו לשרוד. חיים או מוות. הייתי מהלך כזקן. ולמרות שניסיתי לחייך הייתה מועקה בלב שלא אפשרה זאת. כעסתי. כעסתי על עצמי כל כך. הייתי צריך להבדיל בין כל הבעיות, לעשות סדר ולהרגיע אחת אחת.

אבל לא יכולתי.

בלימודים הרגשתי כאילו ואיני שייך למקום. למקצוע. להכל. בבית מעולם לא הרגשתי שייך להיכן שהוא. תמיד הייתי בודד שם. וכעת, אפילו אל לונה קשה לי ללכת. יודע שאיני שייך. לא אהיה גם אם פעם חלמתי על כך.

לונה לא מזמינה אותי יותר לסופשים אצליהם. לא מנדנדת שנעשה לילות לבנים כמו פעם. הפעמים היחידות בהם ישנה תקשורת בינינו היא בהודעות, פלאפונים פה ושם ובעבודה. אך זה מעט מאוד...

בהתחשב במה שהיה לנו פעם?. מעט מאוד.

וככה איבדתי עוד אדם. מרגיש בודד יותר. האנמין אמנם ליד אבל ההורים החלו להיות בבית תכוף. לא ידעו הרי שהייתי חוזר מוקדם מהלימודים על מנת לבלות אתו וקם מוקדם אף יותר גם כן. הלוז אינו מתואם. כעת נותרה לי רק שעה אחת ביום במשך שבוע שלם.

לא מספיק. כל כך לא.

וזו הסיבה לכך שניכסתי לי חבר חדש!

"אתה יודע רוי? תמיד הייתי אדם ששואף להיות מושלם. בכל דבר. ו..." קלטתי את עיניו מביטות בי. עיני חתלתול חמוד שמצאתי כאן. מאכיל משאריות ארוחת הצהרים שלא אכלתי בכלל. לא נגעתי. שירד הברזל בגופי כמה שבא לו. "הייתי נהנה מיכך רוי," הרגשתי את עיני דומעות. "הייתי נהנה להגיע להצלחה. להכי טוב. במיוחד שאהבתי את הדרך עד לשם. למרות שהיה קשה".

צחקקתי במרירות. דמעותי נלחמות על להשאר פנימה.

מצבי הנוכחי גרם לי לכך.

ישוב ברחוב, על ספסל. לצידי חבר חדש הקרוי בשמו רוי. חתול לבן עם אוזן מעט מלוכלכת ופצע מתחת לסנטר. כנראה תיגרת רחוב של חתולים. החזק שורד. רוי כנראה מספיק חזק. 

"אין לך בית?". שאלתי אותו בטון שקט. "גם לי אין." חייכתי לעצמי. לא נכנע לעצב שרוצה להשתלט על כל כולי. עליי לחכות להאנמין שיתעורר בעתיד. מתישהוא...

"מה אתה עושה?".

הרמתי מבט בבת אחת לקול. לבי שוקע כשהבחין בו. עומד במרחק קטן מהספסל. שקית קלה בידו. "יושב?". חרף המבוכה עניתי בקול מתנשא מעט. יורה עיניים שניסו להיות מתגרות ובטוחות בעצמן.