;זה מתחיל בצעד. ממני. וממשיך אליך גם. זה מתחיל בדיוק בפחד שניצחתי לא מזמן.
©
-⊱✫⊰-
ביום השלישי הרגשתי מוכן. זמן רב לאחר שיצא מהדלתות עם ניצחון.
עמדתי מול דלת חדרו. רגלי מגובסת. פניי חיוורת אבל הזיק בעיני לא שברירי. כך, ברגע שאכנס אוכל להתמודד מול מה שלא יחכה לי.
הפחד מכך שכאשר אביט לעיניו אראה אדום לא נרגע, אבל... כעת הייתי מוכן.
שתיקה קידמה אותי. ידעתי שלא יהיה כעת בחדרו. ידעתי גם שמשפחתו תיקח אותו מכאן אל הבדיקות. הכל היה מתואם בעיני.
על מנת שאצליח להיכנס מבלי חשש שיהיה בפנים.
"היזהר. צעד צעד".
ישבתי על הכיסא מול מיטתו. הבטתי בריק ומולי עברו הרגעים בו יצא שכוב. מסיכת חמצן על פניו. כזו כמו של האנמין...
מחשבותיי נקטעו לקול רעש הדלת הנפתחת. אבא קים נכנס ראשון. עיני התמגנטו לגוף שהרזה מעט, מהלך בקלילות אך בזהירות יחד עם מכשיר האינפוזיה בו אחז. ידיי התאגרפו בחוזקה. מתאפק לשמור על רוגע.
אבל הוא עמד מולי. והוא היה ער.
העולם צריך לצנוח איני יודע איך הוא מתקיים בשלווה.
עיניהם קלטו אותי בשנייה שאחרי כניסתם. לא ראיתי איך הגיב. הייתי עסוק בלהביט באב שהעביר בי מבט ואחר נכנס פנימה, נותן מרחב לג'יי-הא שפערה עיניים. מגיבה. "גאנקוק!".
אבא קים הילך אחר בנו שנכנס בזהירות, מכוון אותו למיטתו ועוזר לו עם חוט האינפוזיה. "אתה בסדר?. הרגל מחלימה?". התקרבה אליי בטון דואג. ממשיכה להגיב כמו שצריך. מפתיעה אותי כי שיערתי שיבואו האשמות. וטינה. ואולי היה זה שוב השכל שחשב יותר מדיי. הגיע למסקנות חפוזות.
חייכתי אליה. מהנהן.
"ג'יי-הא, תוכלי לעזור לי להביא שתייה חמה לטאהיונג?". הרמז היה נקלט. האחות הביטה בו לרגע, מפנימה ואחר פזלה רגע אחרון על שנינו. הוא, יושב כעת במיטתו ונשען על כרית נוחה. אני, ישוב אמנם על כיסא נוח אך פנימה גועש. לבי דופק בלחץ ואינו יודע רגוע.
"נחזור עוד מעט". חייכה אלינו לפני שעזבה. משקרת ביודעין.
מתוך צלעותיי הפיקה נשיפה קלה. בלתי נראית.
העלתי עיניים.
הביטו הן בזוג אישונים שקטים שסחפו אותי כמה חודשים. סחפו רחוק. הבטתי בהם כאדם שהילך במדבר ולא שתה עוד לפני שהילך אליה. יכולתי להביט בהם שעות. אדם שיעבור ליד, יחשוב שהפנטו אותי לרגע. ואולי זאת בעיה בי.
בוהה אינסופית.
ומה יכולתי לעשות נגד יופי אינסופי. רוך ועדינות שניבטה אליי. שלווה ששודרה לכיווני ולא הרגשתי זכאי לרגע אחד. גנב שנתפס וקיבל את השלל חזרה עם רחמים על מצבו.
YOU ARE READING
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romanceהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
