;גם הרגש הכואב ביותר סופו להסתיים, אם תתנו לו להיות.
-⊱✫⊰-
"להתראות". אני מנופף לחבריי. לא רוצה לשמוע מהם עוד עקיצות וממהר החוצה. מחזיק באנחה שקיות גדולות של זבל שהכבידו עליי. ניסיתי להרים אותם לתוך האשפה אבל אזלו בי הכוחות.
הסתכלתי בשקיות במבט מתוסכל, מבחין לפתע ביד שהתקרבה ולקחה אותם, משליכה מעלה, פנימה.
"תודה..." השפלתי מבט מובך. מגרד את שערותיי ליד עורפי.
"לונה מחכה במכונית." הוא ציין. גורם לי ללכת אחריו בשתיקה.
"ועכשיו אני רוצה לשמוע הכל". היא הכריזה כשנכנסנו לרכב. גורמת לי להתנשף. ידעתי שזה יבוא.
"זה לא מעניין לונה. ותודה על הטרמפ לבית". מלמלתי בקול עייף. מרגיש את הכאב בראש מהבוקר מופיעה. מרכך את מצחי בתנועות מעגליות בעורי. "מה עשיתם כאן באזור?".
"אל תשנה נושא. ראינו אותך מדבר איתו דווקא נעים ויפה לפני שהכל פרץ מכלל שליטה". היא מנדבת לי מידע מה היא כן ראתה ומה לא וכנראה שהיא ראתה הכל. גם הוא. נפלא. "אתה עובד קבוע קבוע?". היא עדיין לא אוהבת את העובדה הזו.
"כן לונה..." אני עונה לה בשפתיים חשוקות.
"והוא היה לקוח?". היא שואלת.
"הוא היה ממזר..." זה נפלט לי בקול ארסי. לא מצליח להתאפק.
"יש לקוחות ממזרים". היא מציינת. מתעלמת מהרוח שבערה בי.
"דיי לונה". אני נשען לאחור על המושב. אפילו לא מנסה להביט במראה הקידמית כמו שאני תמיד עושה. למה אנחנו מנהלים שיח אישי כשהוא כאן?. אח שלה לא אמור להקשיב. לא אמור לדעת. אני גם ככה שפל.
"תענה כבר." היא עקשנית. "אני יודעת, אתה ילד טוב אתה בחיים לא עושה מהומות. חנון שכמוך". מספרת חברתי את האמת עליי. מכפה על השחור שנצבע עליי מקודם. גורמת לי לנצוץ רק לרגע באור טוב.
"זה היה דייט עיוור שאמא שלי מיקמה אותי בו מבלי שידעתי". הודתי לבסוף. עוצם את עיני. נאנח.
שתיקה סררה ברכב. רק קולות התנעה ורכב נוסע נשמעו. גורמים לראשי הדואב לרצות מנוחה. הרגשתי ערפל שמוצא אליי דרך, עוזר לי כמעט להירדם.
"אמא שלך אבל לא יודעת שאתה גיי ג'אנקוק..." מלמלה חברתי בקול זהיר. דואגת לי.
רציתי לענות אבל הייתי חצי רדום כבר. פי רוצה להיפתח אך לא מצליח. השינה מושכת אותי אליה. הרגשתי עיניים עליי אך זה לא הפריע לי. שיסתכלו. אני נרדם ממילא עוד רגע.
הוא אומר לה משהו בטון נמוך. קולו לא ברור לי בכלל. מטושטש.
סוחף אותי סופית לעולם שכולו שינה.
JE LEEST
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romantiekהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
