;מי שלא הכיר מעולם את האהבה לא ידע מעולם את הצער. ©
-⊱✫⊰-
בצהרים שקעתי בזיכרונות. של אז.
"היונג דיי!". הוא נחלץ מהדגדוגים שלי אחרי שלקח לי את הפלאפון.
חייכתי חיוך ערמומי רודף אחריו, קורא לו לעצור כשנכנס לחדר העבודה של אב הבית. "ג'אנקוק לא כדאי כאן!". הזהרתי אותו, עדיין מרשה לעצמי לרדוף אחריו. שנינו נאבקים אחד בשני בצחקוקים כשלפתע רגלי החליקה גורמת לו ליפול לאחור, נשען על השולחן, מפיל משם את כל הניירות.
"היונג". סובב אליי מבט מבוהל.
"הכל טוב בייבי, פשוט נאסוף הכל מהר ונעזוב את החדר". עודדתי אותו בחיוך רגוע הגם שלבי פרפר בלחץ. אספנו מהר את הדפים, התכוננתי להסתובב לדלת כשראיתי את עיניו דלוקות על ראש הערמה, אוחז בדף ומביט בשנייה מתחת.
"היונג..." סובב אליי את עיניו. פחד טהור עמד שם. פחד נורא כל כך.
פחד של ילד.
-
המוזיקה בחוץ עם הטראנס הדופק קירות שלה, נשמעה מבחוץ. אבל אני רק ראיתי אותו. הוא הצמיד אותי חזק לקיר בגסות. נשימתי נעתקה כשידו הקשה נכנסה מתחת לחולצתי, רגליו מעמידות אותי במקום וידו השנייה מצמידה יותר את כתפיי לאבן כשתחושת רטיבות עברה בצווארי. קשה.
הסחרחורת שהייתה מולי נלחמה בפחד שהתעורר בי.
תזוז...
הרגשתי שהעולם נעצר. גופי חם. לוהט. רגיש כל כך.
תזוז טיפש...!
גופי רעד ולא זזתי.
קפאתי.
עיני מלאות הדמעות העידו בכישלון על המצב האומלל שהכנסתי את עצמי אליו. מוחי צעק לי לבעוט בו. לדחוף את הידים שלו ממני מהר. מהר מהר! לפני ש-
אבל קפאתי. עמדתי כמו עץ איתן. כמו עמוד חשמל ומנורת אור שאינה זזה לרגע. רק אישוניי זזו לכאן ולכאן. קולטות את המצב. לבי גם הוא הצליח לפעול במצב הטראגי. פועם כמו מטורף. זועק לי שהוא לא ישרוד עוד רגע אם לא אעשה משהו. הוא התחנן אליי. בשבילי. ידיי היו על חזהו. אך לא פעלו.
ורציתי. כל כך רציתי אבל לא הצלחתי. ידיי לא נשמעו לי. גופי בגד בי...
הייתי בפאניקה נוראית.
העולם שהיה שחור ורשע עוד קודם, הפך ללא ברור מהנוזל בעיניים. רטיבות של כישלון. של ילד שלא מבין מה קורה ומה יהיה.
תדחוף אותו ג'אנקוק! לעזאזל!. תדחוף!!!
זעקתי בראשי, התחננתי.
עיני המפוחדות קלטו את מבטו שפזל אליי, ידו עוברת על פניי באיטיות בעודו מתנשף וכל נשימה היכתה בי. מתנשף חזרה מולו במבט מפוחד. ידו הקשה שנגעה בגופי העליון מיצתה את הרעיון ואחזה בנוקשות במכנסיי, נדחפת פנימה בעודו תופס בצד ראשי בחוזקה. נועץ לפתע את שיניו בעורי, מערבב את לשונו לזירה.
YOU ARE READING
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romanceהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
