۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.

∞:פרק 38.

;בהצלחה.

-⊱✫⊰-

העולם היה כהה. מסנוור. מעט וורוד. קצת מואר. שחור שוב. הכל חלף כל כך בטשטוש.

עד שפקחתי את עיניי בבת אחת.

עיני מצמצו באטיות לאור המסנוור. לבן אופף אותי והוא לא היה נעים. קול דק של מכונה שלא פסקה מלהפיק קול מונוטוני גרם לחושיי להתעורר בבת אחת. התיישבתי על המיטה, רגליי ממהרות החוצה אבל כשנעמדתי על אחת, כאב חלף בי.

"אינך צריך לזוז, היזהר!".

העלתי את עיני לאייבי. מופתע לראות אותה כאן. "היכן אני?". שאלתי אותה בקול לוחש מעט. גרוני מרגיש ייבש.

"כעת, בבית החולים. האנמין ביקש שאשגיח עליך. הרגל שלך דיממה קצת אך לא נראה כי הייתה פגיעה בעורק הראשי. חבשו לך אותה בגבס על מנת שלא תניע אותה דיי והותר. היא אמורה להחלים תוך זמן קצר". חייכה אליי בעידוד.

הרגל. דם. יריות.-

"היכן הוא?". לבי החל לדפוק במהירות. לא. לא. לא. "היכן הוא? הנער השני גם כן כאן?". מהי השעה בכלל?

"קים טאהיונג?". נשכה את שפתיה. קצת מהססת. "אינך בתרדמת כל כך מלא זמן ג'אנקוק. הוא נכנס לניתוח לפני כשעה ועדיין נמצא בתוכו."

"היכן.... היכן זה?". תפסתי בסדינים בחוזקה, מתרומם לעמידה, ידי הימנית תופסת בקב שאישוניי צדו. מהלכים בצליעה אך במהירות מבהילה לכיוון הדלת. "איזו קומה אייבי, איזו?!". לא עניין אותי קולי הרם שצעק בבית החולים שדרש שתיקה ככל הנראה.

"קומה שלוש-"

הילכתי במהירות למעלית, מסתבך בינות למסדרונות איני מבין כלום. אח שעבר מיהר אליי. "אתה צריך עזרה?".

"היכן ממוקמים חדרי הניתוח?". ולאחר מחשבה קלה הוספתי. "בשעה האחרונה הובל לכאן נער שנפצע מירי". כל מילה כאבה לי. "היכן הוא?". חרקתי.

עיניו נדלקו. "אהה, אתה הנער שנפצע ברגלו, אני בדרך לחדר שלך על מנת לתת לך משככי כאבים. הרגל תתחיל לכאוב אחרי כל הטיפול שנתנו לה בשעה האחרונה". חייך. מתחיל ללכת לאחורי.

אך אני המשכתי ללכת קדימה. אם אינו עוזר לי אני אבדוק בעצמי.

מעלית!.

כשלתי אליה. מתעלם מהאיש והאישה בתוכה. לוחץ על קומה שלוש ויוצא ממנה בטירוף. עוד מסדרון. עוד פנייה. עוד דלת. להיכן אני נכנס אלוקים?.

נשמתי עמוק. מרגיש איך חנק מתחיל לעטוף את צווארי. אחזתי בקב בנוקשות מהלך עם מבט נחוש קדימה ועם זאת מתאפק לא להוציא את כל רגשותיו. מוחי סער. לבי לא פסק מלפעום ונראה כי עוד רגע יתפוצץ יחד איתי.

"ג'אנקוק".

נעצרתי בחדות בפנייה. מבחין כי לימיני היה מסדרון עבה. בסופו שני דלתות ענקיות. מנורה זהירה הייתה דלוקה בו. שם נכתב לצדו במסך. בספסלי הישיבה נעמד האנמין. אחי. נער בוגד. מכר את סודותיי. מביט בי בדאגה. קם לעזור.