;אני לא מוכנה נפשיתתתת, אבל פיזית אני כן.
( נא להזדהות עם הקוראת;)
-⊱✫⊰-
כוכב אחד נעלם ממני. וניגלה שוב. הסתתר. יצא. וכך שוב ושוב.
עיניי ניתלו על השמיים השחורים. מצופי כוכבים. שמיכה נעימה מעל ראשי ושינה אין. מאז שהרדימה אותי בעורמה לא נתתי לאייבי להכנס לחדרי. לאחיות האחרות לא נתתי להתקרב. אחי דאג שלא אסולק מכאן. אולי בעזרת קשרים אולי בעזרת כסף.
לא עניין אותי. מעט מאוד. מוחי וראשי לא ישנו גם הם. פועלים באי הפסקה עד לכדי התפוצצות. והתפוצצות הילכה על השנייה. ומוחי עדיין היה קיים. מתפוצץ ופועל. מחזוריות אנסופית בתוכו עד לנקודת השיא שמשום מה לא הגיעה. רק איימה.
אתמול על פי דברי הרופא הוא אכן התעורר. האנמין אמר לי לאחר שהתעוררתי רק הבוקר בגלל ההרדמה הארורה שהזריקה לי אייבי. כעסתי כל כך. זעמתי. עליה. עליו. על כולם.
ועליי יותר מכל.
לא הסכמתי לאף אחד להיכנס. הייתי צריך שקט. אבל המוח היה רועש. לא מקשיב להוראותיי.
יום שלם בהיתי בחלון ולא מצאתי את הכוכב שלי. נעלם תחת ענן ומגיח שוב.
הרהרתי בו.
התעורר...
נשכתי את שפתיי ומוחי לרגע שתק. אטימות מילאה כל תא. רציתי שיחשוב. יקווה. יגיד. אבל הוא שתק ברגע האחרון נכון. שתיקה רוצחת אופפת אותי בחדר.
"ג'אנקוק. זמן תרופות". שמעתי דלת ננעלת. לבי סגר את עצמו בחבטה. "אייבי אמרה שאתה צריך לקחת..."
שתקתי. לא מביט לכוונו. שמעתי אנחה היוצאת ממנו ועצבים רגוזים רעדו בי. "אני אלך למעקב. הרופאים עדיין צריכים לוודא שלא אתמוטט. כאשר תחלים. הבית פתוח. המפתח באותו מקום כמו תמיד מאחורי העציץ."
פחד לפת אותי.
אני הרי יפסיק לרדוף אחריך באיזשהוא שלב ג'אנקוק!
עצמתי את עיניי חזק. פותח לחלון. האנמין... האם גם הוא עייף ממני?.
"ארוחת הבוקר שלך". האחות שנכנסת ויוצאת מהר היא זאת שמעירה אותי מהבהייה בחלון במשך כל שעות הלילה. עיני מושפלות לאוכל ועצב אוכל אותי במקום. מסיט מבט. לא מגיעה לי. האם האנמין אכל?. האם....
האם טאהיונג מצליח לאכול?.
הסקרנות והדאגה שאיימה להטריף אותי ניצחה. עמדתי בכניסה לקומה לאחר כמה ימים. חשש ברגע אחד אבל לקחתי את הניחום שכעת שבע בבוקר. אולי משפחתו עדיין לא הופיע.
YOU ARE READING
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romanceהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
