;כולם הולכים להכאיב לך, אתה צריך פשוט למצוא את האחד שיהיה שווה לסבול עבורו.©
-⊱✫⊰-
טיילתי בקניון אפוף אנשים. מסתובב ומסתובב. הבטתי במשפחות שרצו, מנסה ולא מצליח להתאכזב מכך שאיני חי כך ביום יום. אבא שצוחק איתי ומנסה להכות אותי ואני בורח. אם שמעלה לי על מי שאני. מחייכת אליי בחום ומצדיקה אותי בכל דבר חוץ מימה שעובר את המוסר.
נותנת לי להיות אני בצורה הכי טובה.
הבטתי לעוד כיוון לפתע. רואה זוגות מהלכים.
חלקם מצאו חן בעיני. חלקם לא. וחלקם גרמו לי להניף אצבע מאשימה ולומר, הנה, זה למה זוגיות היא חרא דבר. זה למה משפחה היא מילת קסם שהמציא השטן.
החלק הראשון היו שייכים לגבר ונערה. שניהם צעירים. לבושם אינו תואם בעליל. היא הייתה נראית מטופחת ומפונקת. לעומתה נעליו היו ספורטיביות, חולצתו רופפת על זוג מכנסונים קצרים. שערו בלגן של תלתלים.
אבל חילופי המבטים והמשפטים ביניהם המסו אותי. "אמרתי לך לקנות מה שיעשה לך טוב". שמעתי אותו מתמרמר.
"נכון מה הבעיה?". חייכה אליו בתמימות. שניהם מהלכים לצדי, בעוד הוא מחזיק מלאי של שקיות. "קנית מלא דברים בשבילי לא בשבילך!". כמעט צעק.
היא נעצרה, גורמת לי להאט את צעדיי. חטטן שכמוני. סטוקר מזויף. "אינך אוהב?". טון קולה ירד אוקטבות לתחתית הסולם. דרסטית.
"לא, לא". שלו גם הוא נחת לרצפה במהירות. כנראה השפעה כלשהיא ממנה. צוץ ודבש בלשונו. "אני אוהב. תודה". עברתי במהירות מאחוריהם כשראיתי שחיבק אותה. פוזל לשנייה לקלוט את הנשיקה בראש. רואה את רגליה רוקדות.
משהו כאב לי בלב.
אחר חצי שעה מולי בא זוג. אחר. תואם סגנון. מחזיק ידיים. אבל טון דיבור מאופק. כזה שאני משתמש בו כאשר אני מדבר עם הבוס שלי לעבודה. אחד רגיל. לא מביע מדיי הרבה. עניני ורציני. לא נעצרתי לעקוב אחריהם הם היו משעממים מדיי.
כאב לי שוב פעם לב. שורט עוד שריטה.
האם מערכת יחסים כזו נחשבת בסדר?.
הרגשתי בהילוך איטי. מהלך בין קהל האנשים. רואה זוגות. יחידים. מי בפלאפון נתקע ועוד רגע באדם אחר או עמוד או קיר. מי באוזניות, מביט קדימה. ומי עם ידיים בכיס. מביט מטה בהשפלה. יום רע כנראה. או אפוף מחשבות.
קלטתי זוגות מהלכים. ידיים חזק חזק שלובות. עיניים נוצצות. חיוכים ונשיקות.
והיה גם מבט עצוב. כועס. ואחד מאחורה. מהלך. ולהפך.
קלטתי שיחה של שניים. מדברים כמו גברים. בלי התפרצויות. שקול. עד שלאחד נשבר. פורץ משם בתסכול. השני נותר שם כמעט בוכה.
ČTEŠ
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romanceהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
