۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.

∞:פרק 22.

;אהבה היא מאוזנת. ניתן לאבד איתה הכל. וניתן להרוויח. ובגדול.

    -⊱✫⊰-

כשאני מהרהר בחיינו יחד. בשנים. בימים. בדקות. אני חושב האם הייתי אח טוב. אח מועיל. והאם אני כרגע כזה. 

האם זה מספיק בשביל תחליף להורה שלא רוצה בך?. האם האהבה מספיקה?. האם שווה משהו?. תמיד חיפשתי את התשובה בעיניים השחורות שהגניב לעברי. חלולות. יודעות צער. אך מחייכות לי. תמיד.

ניחמתי את עצמי שגידלתי ילד טוב. מחונך. תמיד כיבד. תמיד אהב. ואפילו לפני שהתחיל להתחבר ללונה שאל האם זה בסדר והאם אינו בוגד בי עקב כך. ילד טוב.

אבל האם זה מספיק?. האם לא כשלתי בכך שהילד אינו משתף במעט האחוזים. בורר מילים לפניי ואינו, אינו משתף במאומה את בן זוגו הנוכחי כביכול?. את האדם שמתיימר להיות אהוב לבו. אדם שמוצא חן בעיני הילד שלי ועדיין אינו יודע באמת הכל עליו.

לא טוב. בכלל לא.

סופם של שקרים להתפוצץ בפנים.

-

"הפעם הראשונה שטיילתי כאן הייתה עם ג'אסי האמת".

נותרתי עם מבט קדימה. לא עושה רושם שהמילים השפיעו עלי. "איני מספר לך זאת בכדי שתרגיש קנאה או רע." מיהר לפתע להוסיף. גורם לי לכחכך בגרוני בהתנגדות. "למה שארגיש כך. תמשיך".

לרגע הביט בי עמוק. מסנוור כמעט. מבטי ברח ממנו. לא רוצה שיחשוף. "היא חשבה שזה יהיה מקום טוב לעשות בו פיקניק עם ריי. הילד אהב טיולים. וג'אס אהבה את הקשר שלנו."

בלעתי רוק בכבדות. מחשבותיי טסות קדימה כשידו תפסה בסנטרי בקשיחות. "אל. חכה שאגמור לספר."

הרגשתי איך רוח פורעת את שערי. מהנהן לפני שלקח אותי אתו, מושיב בספסל נוח בפארק. בינות לעצים ולצמחיה היפה. "מערכת היחסים שלי עם ג'אס, עם כל זה שנתתי המון מתוכי, הייתה רעילה".

גבותיי התרוממו באי שליטה וראשי סבב אליו בחדות. מסתכל בו בהלם ומעט הפתעה. קים טאהיונג?. 

"מעולם לא הייתי מספיק. היא רצתה יותר. רצתה עוד. עוד נתינה. עוד אהבה. עוד התאמצות להבנה מצדי. העניין הוליד בי תחושה שלעולם לא אהיה מספיק טוב גם אם אתאמץ מאוד. וזו". סובב אליי סוף סוף את עיניו אליהם ייחלתי. כה רציתי לעטוף אותם בחיבוק. ללטף. להגיד שלא נכון. "הבעיה העקרית אולי שבי. אני פוחד לא להיות מספיק טוב בשבילך ג'אנקוק".

שיט.

"כל רגע בו אתה שותק. בורח ממני. לא נותן גישה אליך ומסתיר. ואתה הודאת שהנך מסתיר. נותנות לי תחושה של אדם שאינו מספיק טוב בשביל שישתפו אתו את הקושי. שיסכימו לקבל ממנו עזרה".