תהנו🙂
---
;דבר אינו נצחי, מלבד השינוי.
-⊱✫⊰-
"אתה אחד המשעשעים". צחקק טאהיון בעודו מוריד ממני את השלל שעזרתי לסדר מהשולחן בחצר, מניח הכל בכיור ומסדר בזהירות. "עוד מעט ג'יי-הא תבוא ותפעיל את המכונה, שמעתי פעם קודמת שטפת הכל לבד?". הוא הרים לי חיוך.
"הו... כן". גירדתי את עורפי במבוכה. מבחין באם שהוציאה קינוחים טעימים. מיהרתי אליה, אוחז במגשים. "אני אניח בשולחן?".
"בסלון". היא חייכה. מצביעה על שני מגשים קטנים. "אותם תניח בחצר".
עפעפתי בבלבול אבל צייתי כמו תמיד. לא שואל שאלות. הנחתי בסלון למשפחה שכבר התיישבה שם, מבלגן את שיערה של לונה ששכבה בספה עם ראש על הברכיים של ג'יי-הא. הילדים הולכים לישון על ידי האב, שיערתי כשלא ראיתי אותם.
"תחזור מהר". הביטה בי חברתי במבטה השתוי קצת. משהו מדאיג אותה.
חייכתי אליה ברכות, לוקח שמיכה שהייתה מקופלת בצד ומניח עליה בזהירות. "אל תדאגי אני לא נעלם". גיחכתי, מכה את הסנטר שלה בעדינות. מתיישר והולך למטבח למגשים הקטנים שחיכו לי.
הערב עבר חלק למרות התחושה שלא הפסיקה לדגדג לי ולונה שנראתה לי מודאגת. נהניתי במחיצתם. נהניתי מהחוכמה שהפיקו כולם. נותנות תחושה בטוחה. כאילו והחיים אמנם קשים אבל בשביל כך הם נועדו לא?. ואנחנו נצליח. בסופו של דבר נצליח. יחד.
היחד הזה ריגש אותי.
הנחתי בזהירות את המגשים הקטנים. מחייך למראה המנורות שהאירו באורות קטנים את החצר. את הפנסים שהיו בצמחייה והיוו לה תפאורה מושלמת. עיני עברו על החצר כולה, נושם את השקט שלרגע סחף אותי. כמעט עצמתי עיניים אילולא- "היי".
קפצתי. גופי עושה הזדעזעות מורגשת ונראית לעין כשהקול נשמע מאחורי, גורם ללבי להלום בצרחה וכעס על כך שהוא כמעט והפריח את הנשמה. הסתובבתי בבת אחת כשהבחנתי בו, נכנס לחצר. עיני מושפלות במבוכה. "אפשר להניח אותם בשולחן שמול הכורסאות". הצביע על פינת הכורסאות שהיו בצד החצר. שולחן במרכז.
"הו... אני אניח". כיווצתי גבות בחוסר מנוחה, מעביר אותם. אני משרת שלו?. האם הוא הולך כאן להיפגש עם מישהו?. הבחנתי לפתע שרק הוא יצא לחצר. מישהו מגיע אליו?.
קלטתי אותו מתיישב על אחת הכורסאות, מביט בעבודתי. כחכחתי בגרוני לפני שקדתי בהתנצלות על ההפרעה. "אני אלך-
"לא לא. אנחנו נישאר כאן".
סובבתי אליו מבט מופתע. מה?. "אמי לא אמרה?". העלה גבות גם הוא. מגחך לרגע. מגחך. גורם לי לחוש בחום שעלה בלחיי. "היא כנראה לא הספיקה לומר אם כך. שב". החווה על הכורסא מולי. כאילו וזה הדבר הכי ניטראלי בעולם.
YOU ARE READING
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romanceהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
