;החיים הם כמין מסע לחיפוש הדרך הביתה.
-⊱✫⊰-
בחיים רציתי המון. רציתי להגשים את עצמי בתור מה שאהבתי לעשות ובו זמנית לגרום לעצמי על ידי העבודה להרויח כסף ולחיות בנחת מבלי לדאוג למחר. בנוסף רציתי להגשים את עצמי בתור בן זוג. רציתי להיות הכי מושלם בכל תחום ואהבה, לא היה תחום שלא פסח על המשפט הזה.
ידעתי שכאשר אפול לזוגיות, אתן את כל כולי לה. אשקיע בה את חיי. אקריב אולי קצת מעבודתי. אבל הכל יהיה למען המשפחה.
אבל רק כשגדלתי הבנתי ששני אלו לא דברים הבאים בקלות. גם המקצוע וגם האהבה.
"אתן לך את המטלה שלי בחצות הלילה. אני מזהיר אותך". סימנתי לג'ימין שאיני מאוים ממנו ואוכל לעשות זאת בכוחות עצמי. יצאנו מהמוסד, מבטי קולט רכב מוכר, גבותיי מתכווצות בבלבול. "אני אתקשר אליך מאוחר יותר טוב?". סימנתי לחברי נפנוף לשלום, צועד אל עבר הרכב כשקלטתי את דמותו מנופפת לי ומסמנת לי להתקרב.
"אתה עובד היום?". הוריד את החלון.
"לא?". הבטתי בו בחוסר הבנה. כשהדלת נפתחה לפתע באוטומט. "אז תכנס."
עשיתי את המצווה עליי כמו ילד טוב, מתיישב לידו במושב הנהג. "אנחנו רק נחכה כמה זמן לג'יי-הא. אינך נגד נכון?".
"לא, לא". מיהרתי להניד לשלילה. הוא מסיע אותי הביתה ואני עוד צריך להתלונן?.
"קח". הגיש לי שקית גדולה ובתגובה החזרתי מבט תוהה. "ומה זה?".
"בתור סטודנט שלא אכל כל היום אתה בטח רעב. קניתי משהו קטן". הישיר אליי את מבטו השלו. מחכה לתגובתי. הבטתי בדבר "הקטן" שהביא ופערתי עיניים מודות, מעט לא מוכנות היו למחווה הנעים. "תודה". מלמלתי בקול קטן. "לא היית צריך". הנחתי את השקית למרגלותיי. מעיף כיווצת שיער למאחורי אוזני. יד אחרת מתחילה לשחק בטבעת שלי.
"אינך אוהב?". טון קולו הפך אחר.
"לא, אין לי דווקא בעיה עם סוג האוכל." הסמקתי. מעלה אליו את עיניי הלא בטוחות. "אינך צריך ככה להביע את עצמך. איני צריך שתקנה לי דברים על מנת שאתרשם". חשתי שקיבלתי נכשל בניסיון להביע את עצמי. שוב.
"איני רואה בזה טורח. תרגיש בנוח". השיב בקול נמוך. מהדהד בראשי כמו פעמוני הרגעה. קצת הבין כנראה מה הפריע לי. "האם נראה לך שתוכל לבוא אל ביתי היום בערב?". הוא פזל אל מחוץ לחלון לרגע ואחר החזיר לי מבט שואל.
מחשבותיי געשו. "היום? למה, לונה רצתה ממני משהו?".
הוא רכן אליי בחדות, גורם לי לפעור עיניים מהקרבה, מביט קדימה ומונע מקשר עין בינינו, שומע רחש קליק קטן ומבין שהוא חגר אותי. גופו התרחק מעט אבל עדיין נותר קרוב. הפעם הסכמתי להביט לעיניו החודרות. "מעכשיו, עצם הגעתך לבתינו אינו בהכרח אומר שלונה רוצה אותך. אני גם נוספתי למשוואה, בסדר?".
YOU ARE READING
۷ƙ|נצחיות ושמה חיים.
Romanceהיה לו חשש כבד. הוא רצה למצוא עולם משותף. אדם שיהיה לו לכל החיים. "הפחד הוא הגרוע שברגשות; משתק את הלב ואת הנפש." [אנטואן דה ריווארול.] חיים אינם לתמיד. אהבה גם היא אינה פורחת מבלי שיעבדו עליה. יכולה להיעלם. והמשאלה היא לאחד את שניהם ולקיים בהם...
