אני יושבת כבר שעה מול מחברת היסטוריה ועדיין לא מצליחה להבין איך דוחסים את כל החומר הזה לתוך מוח אחד.
שלוש דפיקות בדלת חדרי נראות כמו תירוץ מצוין לעזוב את מחברת היסטוריה ולקום לפתוח את הדלת.
״רעבה?״ זה היה יותם שנשען על דלת חדרי, ״לא ממש,״ לחשתי ״המבורגר?״ שאל בחצי חיוך, ״האמת שלא ממש מתחשק לי.״ העברתי את משקלי מרגל אחת אל השנייה.
״אוקיי הבנתי,״ הוא מלמל ״את רוצה ללכת לאיטלקית במרכז?״ ניסה את מזלו ״טוב אם אתה מתעקש..״ מלמלתי בחיוך קטנטן, אני חולה על פיצה איטלקית, האמיתיות הדקות שיש כמות מדיוקת של גבינה ושל רוטב.
״ברור.״ הוא הגיב בציניות ״תתארגני זריז, אני מחכה לך בסלון.״ סגר את הדלת.
סגרתי את מחברת היסטוריה ורצתי לארון, שלפתי קפוצון אפור ונשארתי עם הטייץ השחור החלק שלי, נעלתי את הוואנס הלבנות שלי ולקחתי עליי תיק צד שחור ודחפתי בו כסף ופלאפון, למרות שיותם ישלם גם ככה.
*
״בקיצור מה חדש?״ שאל יותם בסקרנות, ניתקתי את הקש משפתיי וניגבתי מעט את המשקה שהזמנתי לי.
״לא משהו מיוחד, מה עם החתונה?״ שאלתי בסקרנות ״מה פתאום נזכרת בזה?״ הוריד את משולש הפיצה שנגס בו הרגע, ״סתם..״ מלמלתי לא מבינה ״לא כרגע.״ ענה לשאלתי הקודמת.
״זה בגללי?״ שאלתי בכעס, הוא צקצק בלשונו ״זה פשוט לא מתאים,״ משך בכתפיו ״אז למה כל התקופה הזאת-״ הוא קטע אותי ״אני מצטער שגרמתי לך לחשוב שנועה ואני לא מתחתנים בגללך..״ הוא מלמל ״לקח לי המון זמן להגיד לה שזה מוקדם מדי עם כל מה שקרה בתוך
המשפחה.״ הוסיף בחיוך מתנצל.
״אתה בכלל רוצה להתחתן?״ שאלתי חוששת, ״לא כרגע.. סתם להתחתן ולעשות ילדים בלי בית יציב ועבודה יציבה יגרום לזה להסתיים מהר מאוד.״ הסביר, הנהנתי בהבנה.
״מה אתה חושב על חברה של עומר?״ שאלתי בחיוך תחמני, יותם הנהן בחוסר עניין ״מה אתה משחק אותה,״ פלטתי צחקוק קטן ״מה את רוצה שאני אגיד?״ הוא צחק נבוך גם הוא.
נעצתי בו מבט מאשים.
״היא יפה, בסדר?״ שאל בחיוך מיואש ״אם עומר והיא לא היו-״ הוא קטע אותי ״ממש לא.״ נזף בי ״תגידי, חסרות לך דרמות בחיים?״ מלמל מסיים את המשולש הבא שלו.
״אם עומר ויסמין יתחתנו לפנייך ולפני נועה?״ שאלתי בהתרגשות ״לא יקרה, נועה תחנוק אותה לפני שעומר יכרע ברך.״ יותם מלמל בפחד.
״תגידי יא חטטנית,״ הוא הניח את משולש הפיצה שבידו על הצלחת, ניגב את שפתיו וחזר להביט בי ״מה איתך?״ שאל בסקרנות, ״איתי מצוין, איתך?״ עניתי בהתחכמות.
״מצוין אני יוצאת עם ההוא שהיה אצלנו בבית מזמן או מצוין מישהו אחר?״ שאל ״מי אמר שיש לי מישהו בכלל?״ עיקמתי את פניי בבלבול, ״נועה הייתה בדיוק בגיל שלך כשהיא הייתה נעלמת מהבית שלה יום אחרי יום אליי, וזה בדיוק מה שאת עושה עכשיו.״ שילב את ידיו.
״על מה אתה מדבר?״ שאלתי לא מבינה ״לאן הלכת היום אחרי בית הספר?״ שאל בחיוך זחוח ״ספיר.״ שיקרתי, יותם גלגל את עיניו.
״אני הייתי כנה איתך לגביי נועה, נכון?״ שאל בטון נעלב, גלגלתי את עיניי בחוזר סבלנות ״תום ואני יוצאים.״ התיישרתי, ״מי זה תום?״ שאל בתוקפנות.
״זה שהיה אצלי אז..״ מלמלתי, יותם פער את עיניו ״תום?״ שאל המום ״זה תום שהיה בא אלינו לפני שנה עוד בבית הקודם?״ שאל בקול.
״ששש״ לחשתי מובכת ״מה פתאום חזרת אליו?״ צחק בזלזול ״לא חזרתי אליו כי אף פעם לא היינו.״ הבהרתי, ״יצא ככה נו, לא התכוונתי שנלמד באותו בית ספר.״ שילבתי את ידיי בהתגוננות.
״בן כמה הוא?״ שאל בסקרנות ״שמונה עשרה..״ מלמלתי ״את בת שבע עשרה.״ ציין יותם ״מזל שהזכרת לי!״ קראתי בציניות, תום תפס חתיכה מהקשה של הפיצה שנותרה והעיף עליי ״תיזהרי אה?״ אמר באיום.
״אל תדאג אני אגיד לו להשתמש בקונדומים של-״ יותם קטע אותי בכעס ״גם לא בצחוק.״ הוא נעמד, ״שב כבר, מטורף.״ צחקקתי.
*
אולי ללכת לפיצה לא היה רעיון כל כך טוב.. עכשיו נתקעתי עם מלא חומר שאני אמורה להספיק גם ביומיים.
הבטתי בשעון, השעה הייתה כבר אחת עשרה בלילה, תום כבר מזמן היה אמור לסיים את האימון והוא עדיין לא עונה לי, אני מתחילה קצת
לפחד שקרה משהו.
אני ממשיכה ללמוד עוד קצת, שורפת את הזמן וכמעט מסיימת את החומר, בין לבין אני מציצה בשעון שהפלאפון ובמסך הריק, השעון מתקדם ואין הודעות מתום.
אני נבהלת שהשעה כבר שתיים עשרה בלילה, לא משנה מה אני זוכרת או לא זוכרת בהיסטוריה, אני סוגרת את המחברת ומסיימת ללמוד, בכל מקרה אני לא מרוכזת בשעות האלה ושום דבר לא נקלט, יש לי גם את כל מחר ללמוד וכרגע אני מאוד מודאגת לגביי תום.
תום לא עונה להודעות וגם לא כשאני מתקשרת.
׳איפה את?׳ אני שולחת הודעה לספיר, היא בתגובה שולחת לי תמונה עם אבי ׳אני לא יודעת איפה תום, הוא לא עונה לי מאז שיצא לאימון אחר הצהריים והוא היה אמור לסיים ולחזור כבר מזמן.׳ אני מקלידה במהירות ׳אבי יכתוב לו הודעה.׳ שלחה ׳לא לא, זה בסדר׳ כתבתי במהירות, לא הייתי רוצה להישמע חולת נפש אובססיבית.
׳הוא בטח יענה בקרוב׳ הוספתי במהירות מכבה את המסך.
נשענתי על מסעד המיטה כשרגליו פרוסות עליה, מסרבת להניח את ראשי על הכרית ולישון, השארתי את הפלאפון בין הידיים שלי, עוד כמה דקות והוא יענה לי.
*
״הלו?״ אני לוחשת כמעט מתוך שינה ״תחזרי לישון, רק רציתי להגיד שהגעת-״ אני קוטעת אותו ״תום?״ אני ממלמלת, ״תפתחי רגע אני החלון.״ אני מתרוממת מעט מהמיטה ומביטה מחוץ לחלון.
תום מנופף לי בחיוך מקסים ואני נאנחת ״תעלה.״ אני מבקשת, בנתיים אני פותחת את דלת הבית וחוזרת למיטה, מנסה להרוויח עוד כמה שעות של שינה.
אני מתכסה בפוך הנעים שלי ושומעת את דלת הבית נסגרת ואחריה את המנעול מסתובב, הצעדים של תום מתקרבים לחדר שלי וכך גם קצב פעימות הלב שלי מאיץ.
המיטה שלי שוקעת תחת המשקל שלו, הוא מסיט את השמיכה מעל לראשי, אני פוקחת עיניים ומביטה בו, הוא היה לבוש בטי שרט וטרינינג אפור, השיער שלו היה לח מעט והוא נדף טיפות מים וריח של סבון נעים.
״למה חזרת כל כך מאוחר?״ אני שואלת בטון נעלב ״נגמרה לי הסוללה ועברתי בבית להתקלח, סליחה שהדאגתי אותך.״ הוא לוחש, מלטף את שיערי.
אני מתיישרת ומתיישבת על המיטה, ״איך היה?״ אני מפהקת בעייפות ״נחמד.״ הוא מתמתח מעט, אני שולחת יד אל שיערי ומלטפת אותו ״הפצצת?״ שאני שואלת בחיוך קטנטן.
תום מצחקק ותופס את ידי, מושך אותי ומושיב אותי על ברכיו, ידיו האחת מונחת על מותני והשנייה מונחת על הלחי שלי.
״את הכי יפה בעולם, את יודעת?״ לוחש מביט בעיניי, לא תום, אני לא יודעת.
אני מסמיקה ומותחת חיוך קטנטן, תום מושך את אליו ומצמיד את שפתיו אל שלי, אני מניחה את ידיי על החזה שלו ומעלה אותן לאט לאט אל עורפו.
תום נושך את שפתי ומעמיק את הנשיקה, הוא נעשה קצת יותר אגרסיבי ואני נותנת לו גישה אל חלל פי.
הוא מתנתק באפיסת כוחות וכל גם אני, מתנשמת במהירות ״לכי לישון, מחר את קמה מוקדם.״ הוא מסדר קבוצת שיער מאחוריי אוזניי, אני עוצמת עיניים ומניחה את ראשי על חזהו המוצק של תום, נהנת מאוד כמה שניות של אושר.