״למה את שותקת לה? הסתומה הזאת יכולה לחלום לרבע מכישרון הכתיבה שלך.״ תום מלמל בכעס, עייני היו שקועות ברצפת המדרכה המלוכלכת.
״זה לא קשור, היא פשוט לא מוכנה לנסות להקשיב לנקודת מבט שלי על הסיפור, היא כל כך מקובעת.״ התלוננתי מנענעת את ראשי, נכנסתי לויכוח עם המורה לספרות לגביי כוונת הספרות.
״היא לא מבינה שכתיבה זה לא שחור או לבן!״ התקוממתי, אצבעותיו של תום שהיו סבוכות בשלי התנתקו מאצבעותיי, הוא כרך את ידו סביב כתפי והניח נשיקה אוהבת על ראשי.
תום שלשל את המפתח לתוך המנעול ופתח את הדלת ״מה בא לך לאכול?״ הוא שאל כשסגר אחריו את דלת הבית, ״אני לא רעבה,״ עניתי בנימוס, ״אבל אני כן.״ הוא הניח את ידיו על מותניי ברכושניות, לא ימאס לי מהמגע הזה אף פעם.
״אז תאכל משהו,״ עניתי בהתחכמות, תום הניח את שפתיו על שלי ונשק לי בעדינות משגעת, עצמתי את עיניי באופן אוטומטי והתמסרתי אל מגעו, תום הצמיד אותי אליו אפילו יותר והעמיק את הנשיקה כשהחדיר את לשנו אל פי.
״נסכם על פיצה?״ שאל בקול צרוד ״עם בולגרית.״ הוספתי בלחש.
*
שכבתי על המיטה כשפלג גופי העליון שעון על הקיר, מביטה מסביב, קירות בצבע שמנת, מיטה מוצעת במצעים אפורים חלקים, שולחן כתיבה וארון קצת מעץ לבן.
אהבתי את החדר של תום, הוא היה רגוע ושקט, הגביעים שלו שסודרו זה אחר זה על השולחן ביחד עם כל המדליות שהיו תלויות לידן, נתנו לחדר תחושה של ביתיות, שמישהו חיי בחדר הזה.
״נרדמת?״ קולו של תום גרם לי לסובב את ראשי אליו, הוא ישב בישיבה מזרחית על המיטה לצידי, הוא היה שקוע לגמרי במסך שמולו, האצבעות שלו נעו במהירות על השלט של הפלייסטיישן.
שתקתי מביטה בו, בוחנת את תווי פניו המהודקים, את האף הסולד, את השפתיים שגורמות לצמרמורת בחוט השדרה שלי, העיניים הירוקות שלו נצצו והתאפקתי לשמור את הידיים שלי לעצמי ולא ללטף את עצמות הלחיים והלסת המהפנטים.
פתאום תום זרק את השלט לצידו על המיטה והסיט את מבטו המסוקרן אליי, הוא נעץ את מבטו וכשהוא חייך אליי אני חושבת ששכחתי איך נושמים.
״רוצה לשחק נגדי פיפא?״ שאל בטיפשות, עיקמתי את גבותיי בבלבול ״אני לא יודעת איך משתמשים בצעצוע הזה.״ צחקקתי נבוכה.
תום טפח עם ידיו על רגליו שהיו משולבות זו בזו, חייכתי מאדימה לגמרי, התיישרתי מתקדמת באיטיות לעברו, הוא משך את ידי והושיב אותי בין רגליו שגבי צמוד אל בטנו.
תום לקח את השלט והניח אותו בין ידיי, ידיו עטפו אותי וגרמו לי להרגיש חום שמעולם לא הכרתי.
כפות ידיו עטפו את שלי והוא הניח את אצבעותיו על שלי, הוא לקח את שיערי והפנה את כולו לצד אחד, עכשיו הוא הניח את ראשו בשקע צווארי.
BINABASA MO ANG
מה שהיה
Romanceעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
