הראייה שלי מטושטשת, אני לא שולטת בדמעות שמתגלגל על על לחיי, אני בקושי מקיאה משהו, בכל זאת - לא שתיתי וגם לא אכלתי יותר מדי, אך זה לא מונע מתום להתיישב לצידי על ריצפת השירותים ולהרים את שיערי בזמן שאני מוציאה ממני בדרך מאוד מגעילה את התסכול שמציף אותי.
הראש שלי עדיין טחוב באסלה ואני נושמת עמוק מפחדת ששוב יתקוף אותי גל הקאה בלתי צפוי או הגיוני.
הידיים של תום מלטפות את ראשי ואני יורקת לתוך האסלה וכשאני מבינה שזה בסך הכל נפילה רגעית של הגוף שלי ואני לא עומדת להקיא שוב, אני מתרוממת על רגליי.
תום אוחז בי ותומך בזמן שאני נעמדת מול המראה, אני מתנערת מידיו ״אני לא שיכורה תום.״ אני אומרת בגועל, הידיים שלו לפני חמש דקות היו במקום אחר ואני ממש לא רוצה שיגעו בי.
״תצא מכאן.״ אני דורשת ממנו, הוא מביט בי במבט שאני לא מצליחה לפענח, ״תני לי לעזור לך-״ אני קוטעת אותו ״צא לפני שכולם ידעו לאיפה נעלמת בשעה האחרונה,״ אני אומרת בכאב ונשענת על הכיור.
״אני מחכה לך פה בחוץ, רעש אחד לא במקום ואני נכנס.״ הוא אומר בקולו הצרוד ויוצא.
הוא סוגר אחריו את הדלת ואני נאנחת פותחת את הברז, מגרגרת קצת מים בפה שלי ויורקת, מזל שהתיק שלי עליי, אני מוציאה מסטיק בטעם מנטה וטוחבת אל פי, עוד כמה רגעים שהוא שם ואני יורקת אותו לפח, שולפת אחד חדש ולועסת אותו.
אני מורידה את המים ומחפשת בארונות סביבי חומר ניקוי, כשאני מוצאת אקונומיקה אני שופכת פנימה לאסלה ומנקה בשביל לא להשאיר בלאגן.
אני מתיזה קצת מטהר האוויר הורדרד שמפיץ ריח נעים של וניל ומביטה פעם אחרונה במראה.
אני מסדרת קצת את המסקרה שנמרחה, מקווה שהעיניים האודמות שלי לא יסגירו אותי, אני מסדרת את השיער לאחור ולוקחת נשימה עמוקה לפני שאני יוצאת החוצה.
אני פותחת את הדלת ותום נשען על המשקוף מולי, הוא טוחב את הנייד לכיסו ומביט בי באדישות.
אני מתעלמת ממנו ויורדת במדרגות במהירות, ״עיליי,״ הוא קורא אחריי, ״הכל בסדר תום, כנראה משהו לא טוב שאכלתי.״ אני ממלמלת מבלי להסתובב להביא בו אפילו, רק כשאנחנו יוצאים משטח הבית והחצר תום אוחז בשורש כף ידי ומסובב אותי אליו.
״בואי נדבר רגע.״ הוא מתנשם ״אני באמת מעדיפה שלא לדבר על זה.״ אני מחזירה בחיוך ציני.
״אני לא יודע מה ראית או מה את חושבת שראית-״ אני קוטעת אותו ״אני לא אספר לאף אחד, אני נשבעת אוקיי? הסוד שלכם שמור אצלי.״ אני מביטה במהירות.
״למי אכפת, לעזאזל עיליי תקשיבי רגע!״ הוא צועק עליי, אני לוקחת נשימה עמוקה ומנסה לחפש את הבושה לדבר איתו על מה שקרה הרגע.
YOU ARE READING
מה שהיה
Romanceעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
