מה שהיה

פרק 21

הדמעות מעינייה של ים לא הפסיקו לרדת, הלב שלי נמחץ בחזי וההרגשה הייתה כל כך מתסכלת.

״אתן בכלל לא מבינות!״ קראה בתסכול ״גם אז, הוא היה כל כך רך ועדין, במקום לזרוק אותי באכזריות ולגרום לי לשנוא אותו.״ היא סיפרה מתייפחת.

״אבל מאמוש זה עדיף מאשר איזה בן זונה שהיה זורק אותך כמו חרא לאלף עזאזל.״ ספיר ניסתה לעודד את ים, ״אבל זה תום, וזה שהוא חתך ממני בצורה כזאת עדינה.. רק גרמה לי לכאוב על זה שפספסתי אותו.״ ים מלמלה בכאב.

ספיר ואני החלפנו ביננו מבטים, הרגשתי כל כך אשמה, לפני שלושה ימים הוא שכב אצלי במיטה ועכשיו נפרד מחברה שלו.
פחדתי לספר לה, והאמת שגם לספיר.

״תסבירי לי שוב רגע איך זה היה,״ ספיר מבקשת ברוגע ״קבענו להיפגש אצלו, אבל אז הוא אמר שנישב אצלי.״ ים ממלמלת בניסיון להיזכר.

״זה נעשה מוזר כבר כשהוא הגיע ונתן לי נשיקה במצח ולא על השפתיים, כמו בדרך כלל.״ אמרה בצער ״אני כזאת מפגרת, איך לא ראיתי את זה!״ היא סוטה מהנושא.

״תמשיכי,״ ספיר מאיצה בה, ״ואז ישבנו בחדר שלי, הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא לא שם במאה אחוז, וזוגיות שהיא לא מאה אחוז היא זוגיות כואבת, ושאני חשובה לו מדי בשביל שיכאיב לי.״ זה בהחלט המילים של תום.

רציתי להגיד לה שאני מבינה אותה, שגם אני נכבתי מאותו הבחור ומאותן המילים.

״באמת מקסים..״ ספיר ממלמלת מוקסמת, אני תוקעת בה את מרפקי והיא ממהרת להתעשת.

״אתן מבינות? גם ברגע שאני אמורה להפוך את כל האהבה שלי לשנאה, אני רק אוהבת אותו יותר.״ ים נשמעת אבודה, ובצדק, אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לחבק אותה ולהבטיח שיבוא מישהו טוב יותר.
*
״טוב ילד, קדימה!״ אבי צעק בהתרגשות, בדיוק כמו כל הקהל שהקיף את האיצטדיון, הדקתי את המעיל השחור שלי אליי ונשפתי בקור.

״הוא לא יספיק בחיים.״ ספיר מלמלה באכזבה, ״הוא יספיק את תראי.״ אבי ביטל את דבריה בנפנוף, עיניו היו מרוכזות במגרש עליו רץ תום באטרף כשהכדור בין רגליו.

ספיר הפנתה אליי את מבטה ״את שקטה,״ פלטה, ״אני עייפה.״ תירצתי מביטה במגרש, ובדיוק כמו שחזה אבי, תום הספיק והכניס את הכדור אל תוך הרשת, וגרר אחריו את שאגת הקהל.

״אמרתי לכן!״ אבי מחאה כפיים בהתלהבות, הוא עמד על רגליו יחד עם שאר האוהדים המקומיים של מפספסים אף משחק, מתחתי חיוך קטנטן מביטה בתום שרץ על במגרש כשחיוך מרוצה בין שפתיו.

״בואו,״ אבי קם מכסאו, ״לאן?״ שאלתי לא מבינה ״לראות אותו.״ אבי אמר כמובן מאליו, ״בטח לא יהיה לו זמן להתייחס אלינו.״ מלמלתי סוגרת את המעיל שלי עד הסוף, ״למה?״ ספיר שאלה לא מבינה.

״הוא בטח עייף, מזיע ומגעיל.״ תירצתי בילדותיות, ספיר הרימה לעברי גבה חשדנית, ״אוקיי, אבל מהר.״ נכנעתי בשביל לא לעורר חשד.
*
״אבי אני רוצה פיצה,״ ספיר צייצה מהמושב האחורי ״מה פיצה?״ הוא שאל בזלזול ״נו,״ היא התחננה, ״אתם רוצים?״ הוא הפנה את מבטו לרגע מהכביש אל תום שישב בסמוך אליו.