מה שהיה

פרק 20

״תום?״ הייתי מבולבלת.
״תפתחי לי, אני בחוץ.״ אני מציצה עם ראשי ומביטה מהחלון, מגלה את תום שעון על ידו על דלת כניסת הבניין והוא נראה עצבני בדיוק כמו שהוא נשמע.

בצעדים חרשיים אני פותחת את דלת הכניסה, בנתיים תום מספיק לתפוס את המעלית ואני ממתינה לו בדיוק רגע עד שדלת המעלית נפתחת והוא יוצא ממנה בסערה.

״מה קרה?״ אני לוחשת לחוצה ״הוא נגע בך.״ הוא פלט בכעס ״מה?״ אני שואלת לא מבינה ״הבן זונה הזה-״ אני קוטעת את קולו הרם של תום, השכנים שלי יתעוררו וזה מה שחסר לי.

״אפשר להיכנס הביתה?״ אני שואלת ביאוש, תום נאנח ונכנס בעקבותיי, אני סוגרת את דלת הכניסה ותום הולך אחריי אל חדרי.

אני סוגרת את דלת החדר ומדליקה את האור, ״אתה מוכן להסביר לי מה קרה?״ אני שואלת במעט כעס, תום מתקרב אליי ונעמד קרוב אליי, קרוב מדי.

״מה אופק עשה לך?״ שאל ברצינות ״כלום.״ אני משקרת בכאב ״אני נשבע לך שאם את לא מספרת לי עכשיו אני צורח-״ קטעתי אותו ״אם אתה יודע אז למה את שואל?!״ נזפתי בו.

תום הידק את לסתו מה שגרם לו להיראות טוב יותר, ״אז זה נכון?״ שאל בלחש ״מה אתה יודע?״ שאלתי בעצב ״רק שברחת היום כי אופק נגע בך, הוא לא הפסיק למלמל שהוא מצטער על זה מאז שהלכת.״ לחש בעדינות.

קברתי את פניי בידיי, לא רציתי שידעו. שיחשבו שאני מסכנה.
״תגידי ואני שובר לו את שתי הידיים.״ תום אמר בכעס גורם לי ליישר אליו את מבטו, הוא היה רציני לגמרי.

״למי אכפת ממנו, תום?״ לחשתי, הקול שלי רעד, הוא היה שבור וידעתי שאני עומדת להתפרק בכל רגע.
״מה עשית?״ שאל לפתע ״מתי?״ שאלתי לא מבינה ״מה עשית כשהוא..״ תום מלמל משאיר את המשפט תלוי באוויר.

״ניסיתי לדחוף אותו, אבל הוא לא שיחרר.״ מלמלתי שומרת על איפוק, צידיי הגוף שלי, המקום בו אופק שלח את ידיו באגרסיביות כאבו באופן פתאומי.

פלטתי יבבה פתאומית משפתיי, הנחתי את אצבעותיי על פי בניסיון לעצור את הבכי שלי.
כשהבנתי שאין דרך חזרה ואני עמוק בתוך הדמעות שלי, ממש מול פניו של תום, הסתובבתי עם גבי אליו וכיסיתי את פניי בידיי, אף אחד לא יזכה לראות אותי נשברת.

זוג זרועות גדולות עטפו אותי מאחור, ואני הצטנפתי אל תום עדיין גבי מופנה אליו.
הרגשתי את ראשו שעון על כתפי שרעדה מבכי, ואחר כך הרגשתי את הבל פיו כשהתקרב ללחוש משהו באוזן שלי ״ששש, די.״ הוא נשק לשיערי ברכות.

הזרועות של תום היו נעימות ומנחמות בעולם, לא רציתי שישחרר אותי אף פעם, וכמעט שכחתי שהזרועות האלה שייכות למישהי אחרת, חובקת מישהי אחרת.

״אני מלוכלכת,״ אני מתוודה בייסור, מרימה לראשונה את ראשי ומביטה אל חלון המרפסת הגדול שמשקף את דמותי הקטנה ודמותו של תום שחובקת אותי מאחור המגוננת עליי מפני משהו.