״מה אומר לך שנמאס לי?״ שאלתי בכעס ״הוריד במצח שעומד להתפוצץ.״ הוא הפנה את מבטו אליי לראשונה, השפלתי את מבטי במהירות, שמעתי את הכיסא שלו חורק וזז לאחור, אם הוא משאיר אותי פה לבד אני ארצח אותו.
״יאללה נגמר לי התחת, בואי,״ הוא זירז אותי, מבלי לשאול קמתי מהכיסא והתחלתי ללכת בעקבות תום, הוא דחף מסטיק אל פיו ופתאום נזכרתי במה שאמרה לי ספיר, מעניין מה קורה איתה ועם אבי עכשיו.
״איך בבית?״ שאל מאט את קצב ההליכה שלו עד שהלכנו זה לצד זו, ״יותם חיכה לי מחוץ לדלת של החדר כל הלילה,״ סיפרתי ״לא היית צריכה לסנן אותו.״ אמר תום ״זה לא משנה.״ אמרתי במהירות, הוא גיחך ואני הרגשתי את העצבים מטפסים בגופי.
״זה לא מצחיק תום.״ התגוננתי ״לא אמרתי שזה מצחיק,״ הוא אומר בקור ״אבל צחקת.״ המשכתי ״גיחכתי, זה שונה.״ הוא התחכם ״בסדר.״ אמרתי בחוסר שביעות רצון.
״אני לא מרחם עלייך, עיליי.״ הוא אמר בטון קר ושקול ״תודה,״ אמרתי אך לא בדיוק הבנתי את כוונתו.
לפתע הפלאפון שלו צלצל ״כן?״ שאל ברצינות ״מחר? בבוקר?״ שאל בהתלבטות ״אוקיי, בסדר, אבל כפול אמיר.״ אמר באזהרה.
״כפול מה?״ שאלתי מיד כשניתק את השיחה ״סמים, השגתי מחיר טוב.״ אמר בגאווה, פערתי את עיניי ״קבעתי משמרת בהובלות מחר, משלמים לי כפול.״ הסביר ביאוש כשהביט בפניי המזועזעות.
״אתה אוהב לעבוד בהובלות?״ שאלתי בסקרנות ״את אוהבת לעשות שיעורי בית? לא, את חייבת.״ הוא אמר גורם לי להתערער מעט, למה הוא חייב לעבוד?
״אני לא ריחמתי עלייך, אל תרחמי עליי.״ דרש, הרמתי את ראשי במהירות נעצרת ״לא ריחמתי עלייך.״ קבעתי בכעס, הוא נעצר גם הוא והסתובב אליי ״אם לא תעשה הובלות, מה יקרה?״ שאלתי בילדותיות.
תום צחקק והתקרב אליי באטיות עד שעמד מולי, קרוב מספיק בשביל שאצטרך להרים את ראשי בשביל להביט בעיניו הירוקות.
״אז נעזוב את הבית.״ אמר ברוך, הבטתי בו מהופנטת.
״זה מתסכל?״ שאלתי משחקת באצבעותיי ״לא, אני דואג לאנשים שאני אוהב.״ הסביר בפשטות, הרמתי את ראשי מהנהנת בהבנה.
״תום!״ קולו של אבי גרם לתום לקחת ממני צעד לאחור, הבטתי ימינה אל עבר תום וספיר שהלכו מחובקים לעברנו, ״למה הלכתם?״ שאל אבי מביט בתום מבולבל ״סתם, עשינו סיבוב.״ אמרתי בקלילות ״אופק ושגיא הלכו להביא את הנרגילה שהם הזמינו.״ הסביר תום באדישות.
״יש לך פלאפון,״ אמרה ספיר כשהפלאפון של תום הבהב, הוא הביט על המספר וניתק אותו.
״אני רעב, רוצים ללכת לאכול?״ שאל אבי טופח על בטנו ״די כבר ישמן,״ ספיר חבטה בבטנו, הוא תפס בידיה והצמיד אותה אליו ״תירגעו כבר.״ צחקקתי.
״את באה?״ שאלה ספיר מחייכת אליי, ״האמת שאני חייבת ללכת הביתה,״ זה לא היה שקר גמור, באמת הייתי צריכה לחזור, הלחצתי
את יותם מספיק.
YOU ARE READING
מה שהיה
Romantikaעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
