למזלי לא בלעתי הרבה מים עד שזוג זרועות אחזו בי ומשכו אותי החוצה מהמים, הן השכיבו אותי על שפת הבריכה, המולה קטנה התכנסה סביבי וכל מה שאני יכולתי להתרכז בו זה הקרסול הכואב שלי.
זוג הידיים עזבו את גופי וסוף סוף הרמתי את מבטי אל האדם שהוציא אותי החוצה, עיניו הירוקות היבטו בי בסקרנות ודאגה, לא הצלחתי לסדר לעצמי בראש את רצף האירועים, לא עיכלתי את זה שהוא מכולם משך אותי מהמים, כל מה שהצלחתי לומר זה "תום.".
תום שהבין שאני בהכרה מלאה ניתק את מבטו מעיניי ועבר להביט בקרסול הכואבת שלי, הוא הניח את ידו עליה "זה כואב?" שאל, התכווצתי מזיזה את רגלי במהירות "מאוד." צייצתי נאנקת.
"עיליי!" ים נעמדה מולנו מבוהלת, ראיתי שעוד פרצופים נאספים סביבי, "את בסדר? הייתי בטוחה שאת טובעת, איך עפת למים ככה?" שאלה ספיר בדאגה נעמדת לצידה, "אני בסדר." שיקרתי בניסיון לעמוד, "אה-" דקירה חדה בקרסול גרמה לי להיעצר ולהרים את רגלי למעלה.
"את נקעת אותה." מלמל תום, הוא תפס בזרועי וכרך אותה סביב כתפו, את ידו השנייה ליפף סביב מותניי ותמך בואי כשהכניס אותי לתוך חדר המדרגות ומשם הכניס אותי לתוך דירה.
הוא נעל את דלת הדירה הקטנה אך המרשימה והושיב אותי על הספה ואת הרגל הפגועה שלי הניח על שולחן הסלון הנמוך.
הוא נכנס לתוך מה שנראה כמטבח של הבית וחזר כשגוש קרח וחתיכת בד בידו.
הוא התיישב לצידי בשתיקה והניח את ידו על הקרסול הנפוחה שלי בעדינות משגעת, עיניו הגדולות הביטו בריכוז מוחלט ברגל הכואב שלי וטיפות מים נטפו משיערו הלח שנח על מצחו בבלגן מושלם.
כל הגוף שלי היה מתוח, גם מהכאב וגם מהמגע העדין שלו, בהיתי בפניו המרוכזות אף על פי שהגוף חסר החולצה שלו קרץ לי גם הוא.
הסטתי את מבטי ממנו במהירות ועצמתי את עיניי, "ידעתי שעיקמת את הקרסול.." מלמל מזיז אותו מעט "תום.." מלמלתי בכאב, "בואי," קם לפתע "לאן?" שאלתי לא מבינה, הפלאפון שלו צלצל לפתע "כן אחי," הוא ענה באדישות "כן אני נכנסתי איתה לתוך הבית ונעלתי בשביל שלא יהיה כאן בלגן." אמר נשען על דלת הדירה.
"אני קופץ איתה למיון טרם, אל תדאג אני לא שתוי." ניתק את הפלאפון, "מיון?" שאלתי בחשש, "איך אתה יודע שזאת פציעה חמורה?" שאלתי מפוחדת, הוא נכנס לאחד החדרים ויצא עם חולצת טי שרט שחורה ומפתחות לרכב.
"תום אני מדברת אלייך." אמרתי חסרת עונים מבלי היכולת לזוז, הוא הפנה אליי את מבטו "אני מכיר אותך מספיק זמן ומספיק טוב בשביל לדעת שיש לך פציעת קרסול חוזרת, כי ככה זה כשנוקעים אותה פעם אחת, ואני הייתי שם לפחות פעמיים כשזה קרה לך," אמר ברצינות "תפסיקי לזלזל בי." אמר נעמד מולי, הוא הרים אותי שוב כפי שהרים אותי קודם ופתח את הדלת.
YOU ARE READING
מה שהיה
Romanceעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
