מה שהיה

פרק 13

״זה רעיון דבילי, זה ברור שהחורף כבר כאן.״ התלוננה לינוי משפשפת את ידיה זו בזו.

אני לעומת זאת נהניתי, מזג האוויר היה מושלם בעיניי, שמש מחממת אבל לא בלתי נסבלת, רוח נעימה וגלים מרגיעים.

״אי אפשר להיכנס ככה,״ מלמלה ספיר באכזבה, הפנתי אליה את מבטי ״למה את מבסוטה?״ שאלה בחיוך ״אסור?״ שאלתי משוכת בכתפיי, היא נאנחה משעינה על כתפי את ראשה.

״אולי נעשה מדורה?״ שאלה ים בהתרגשות, ״תומי, בוא נלך להביא עצים,״ אמרה באסרטיביות, היא קמה מהחול הצהבהב וכרכה את ידה סביב זרועו של תום, סרבתי להעביר את מבטי אל עיניו.

״קר לך?״ קולו של אופק גרם לי להסתובב אליו בחיוך, ״קריר, קצת.״ מלמלתי מניחה את ראשי על ידיי שעטפו את ברכיי אל גופי, ״לא אופק-״ לא הספרתי לעצור אותו והוא כבר הניח את הג׳קט שלו סביבי, חייכתי אליו באהבה, הוא חייך אליי חיוך אמיתי ואני התרגשתי מכמה מקסים בן אדם יכול להיות.

אופק ואני יצאנו עוד פעם אחת במהלך השבוע, הלכנו לעשות טיול בפארק ואפשר להגיד שהתקרבנו קצת יותר סוף סוף.

״אבי לא!״ קולו של ספיר גרם לי להפנות את מבטי אל עבר קו החוף, הוא הרים אותה על כתפו ואיים לדחוף אותה אל המים, צחוק משועשע בקע מגרוני וכך גם אני לא נשארתי אדישה למחזה.

הם כל כך מתוקים, ספיר מחזיקה את אבי כל כך קצר והוא משתגע שהיא תמיד נתפסת על הנפילות שלו כשרוב הזמן הוא רק מרעיף עליה אהבה.

ספיר טוענת שאם היא לא קשוחה איתו לפעמים הוא יבגוד בה, אבל גם אני וגם אבי יודעים שהוא בסך הכל צריך לחייך אליה בשביל שהיא תחזור להיות רכב כמו מרשמלו, ובדיוק כמו עכשיו שהוא החזיר אותה חזרה לקרקע, ובשנייה שבה הוא חייך אליה מבטה הכעוס הפך לחם ואוהב וידיעה נכרכו סביב עורפו כשהוא נושק לשפתייה.

״מי היה מאמין שאבי יכול להיות כל כך קיטשי,״ אופק גרם לי להביט בו בבלבול ״תראה איזה מתוקים הם.״ אמרתי נמסה ״גם אנחנו יכולים להיות מתוקים,״ הוא הניח את ידו סביב כתפי, הפנתי את מבטי אליי בהרמת גבה וחיוך מתנשא, רעש מפחיד גרם לי ולאופק לקפץ ולסובב את ראשנו.

מבטי פגש במבטו של תום שזרק את העצים על הקרקע מאחורינו, בלעתי את רוקי באיטיות, מה נסגר איתו?

״תום!״ ים קראה גוררת אחריה עוד כמה רפסודות שמצאה באתר בנייה ממול לחוף היום ״בואי, אני אעזור לך.״ אמרתי הולכת לקראת ים, היא שיחררה במהירות את העצים והביטה בידיה בכאב, ״אני חושבת שנכנס לי קוץ..״ מלמלה בילדותיות, ״תתגברי.״ צחקקתי גוררת אחריי את העצים.

״זוזי,״ תום נעמד מולי ״אני מסתדרת,״ המשכתי גוררת אחריי את העצים שקועה בחול, תום נאנח והיה נראה שהוא פשוט צופה את העתיד, כי לאחר מספר שניות שיחררתי את העצים במהירות אל החול.