מה שהיה

פרק 27

״אני בחוץ.״ הבטתי במראה פעם אחרונה, הברשתי את שיערי לאחור ודחפתי אל תוך תיק הגב הקטנטן בצבע בורדו שלי את המטען שבדיוק ניתקתי מהפלאפון שלי.

יצאתי מהבניין, ממול זיהיתי את תום נשען על הרכב שלו ומתעסק בנייד שלו, נינוח ונראה מדהים כמו תמיד, למה הוא לא נלחץ מהמבחן הזה כבר?

נעמדתי מולו, הוא עדיין היה שעון על הרכב שלו, סגר את הפלאפון ודחף אל מכנסי הג'ינס שלו, הוא הניח את ידו הימנית על המותן שלי ומשך אותי אליו, נשק ללחי שלי גורם לאש לבעור בי שוב.

״את ניראת טוב.״ מלמל בקולו הצרוד, הרגשתי רעד עובר בחוט השדרה שלי, להיות קורבה אליו זה עינוי.

״תודה.״ אני בטוחה שהאדמתי מעט, האמת שהייתי לבושה בסך הכל בחולצת לייבייס לבנה עם כיתוב אדום, סקיני ג׳ינס שחור גבוה וסניקרס לבנות.

תום טרק את דלתו בזמן שחגרתי, הוא חגר גם הוא והניח את משקפיי השמש השחורות שלו על עיניו הכחולות, מסתיר את היופי שלהן.

״שימי משהו,״ ביקש מחווה סנטרו לכיוון הרדיו, שלפתי את האייפון שלי וחיברתי אותו בעזרת הכבל שהשתלשל מהמערכת, שמתי שיר של ׳קולדפליי׳, תום גיחך ״שכחתי שאת מוזרה.״ מלמל בחיוך מרוצה.

האור ברמזור התחלף לאדום ותום עצר את הרכב, הוא טפח על ההגה בעזרת אצבעותיו על פי קצבו של השיר, בהיתי בפניו, תווי פנים ברורים ומהודקים, אף סולד וזוג עיניים מהפנטות שמכוסות במשקפיים שחורות.

״את בוהה.״ ציין בקלילות, קפצתי שפתיים נבוכה, הסטתי את מבטי קדימה אל הכביש והרגשתי את מבטו אל תום נודד עליי וצחוק קטן חמק מבין שפתיו ״למה אתה צוחק?״ לחשתי מבולבלת, תקעתי את מבטי עמוק בנעליי הלבנות.

״בחורה יפה כמוך מסתכלת עליי.״
*
״אני צריך ללכת להחליף בגדים. בואי, אני אלווה אותך ליציע.״ תום מלמל כשנעמדנו במסדרון המוביל לתאי ההלבשה ואל יציע האוהדים.

״זה בסדר אני יכולה ללכת לבד.״ צחקקתי, תום לא צחק ורק בחן את המקום בשבע עיניים.

״היי,״ לחשתי מנסה למשוך את תשומת הלב שלו, אך הוא לא הביט בי, שלחתי את ידיי אל פניו, אוחזת בהן ומורידה אותן אליי, מביטה בו בזוג עיניים תומכות ומרגיעות, הרגשתי את שריריו נרפים מעט.

״אני הולכת לשבת ממש פה, בשורה הראשונה ביציע.״ הבטחתי ״ואתה הולך להחליף בגדים ולהיות אתה על המגרש, פשוט אתה.״ המשכתי בקול יציב, תום הניח את ידיו על מותניי ברכושניות, מצמיד את גופי אליו וגורם לזרמים בגופי וללהט מפחיד במותניי במקום בו כפות ידיו אוחזות בי.

הוא נישק את מצחי בעדינות ואני השפלתי את מבטי, ״אדון הראל.״ קול זר אל מעט מוכר גרם לי להיבהל, אך תום נשאר יציב והשאיר אותי צמודה אליו כשידיו עדיין אוחזות במותניי ״אני שמח לראות אותך כאן.״ סובבתי את ראשי אל האיש שחייך אל תום.