פרק 33

5.8K 294 25
                                    

אני יושבת כבר שעה מול מחברת היסטוריה ועדיין לא מצליחה להבין איך דוחסים את כל החומר הזה לתוך מוח אחד.

שלוש דפיקות בדלת חדרי נראות כמו תירוץ מצוין לעזוב את מחברת היסטוריה ולקום לפתוח את הדלת.

״רעבה?״ זה היה יותם שנשען על דלת חדרי, ״לא ממש,״ לחשתי ״המבורגר?״ שאל בחצי חיוך, ״האמת שלא ממש מתחשק לי.״ העברתי את משקלי מרגל אחת אל השנייה.

״אוקיי הבנתי,״ הוא מלמל ״את רוצה ללכת לאיטלקית במרכז?״ ניסה את מזלו ״טוב אם אתה מתעקש..״ מלמלתי בחיוך קטנטן, אני חולה על פיצה איטלקית, האמיתיות הדקות שיש כמות מדיוקת של גבינה ושל רוטב.

״ברור.״ הוא הגיב בציניות ״תתארגני זריז, אני מחכה לך בסלון.״ סגר את הדלת.

סגרתי את מחברת היסטוריה ורצתי לארון, שלפתי קפוצון אפור ונשארתי עם הטייץ השחור החלק שלי, נעלתי את הוואנס הלבנות שלי ולקחתי עליי תיק צד שחור ודחפתי בו כסף ופלאפון, למרות שיותם ישלם גם ככה.
*
״בקיצור מה חדש?״ שאל יותם בסקרנות, ניתקתי את הקש משפתיי וניגבתי מעט את המשקה שהזמנתי לי.

״לא משהו מיוחד, מה עם החתונה?״ שאלתי בסקרנות ״מה פתאום נזכרת בזה?״ הוריד את משולש הפיצה שנגס בו הרגע, ״סתם..״ מלמלתי לא מבינה ״לא כרגע.״ ענה לשאלתי הקודמת.

״זה בגללי?״ שאלתי בכעס, הוא צקצק בלשונו ״זה פשוט לא מתאים,״ משך בכתפיו ״אז למה כל התקופה הזאת-״ הוא קטע אותי ״אני מצטער שגרמתי לך לחשוב שנועה ואני לא מתחתנים בגללך..״ הוא מלמל ״לקח לי המון זמן להגיד לה שזה מוקדם מדי עם כל מה שקרה בתוך
המשפחה.״ הוסיף בחיוך מתנצל.

״אתה בכלל רוצה להתחתן?״ שאלתי חוששת, ״לא כרגע.. סתם להתחתן ולעשות ילדים בלי בית יציב ועבודה יציבה יגרום לזה להסתיים מהר מאוד.״ הסביר, הנהנתי בהבנה.

״מה אתה חושב על חברה של עומר?״ שאלתי בחיוך תחמני, יותם הנהן בחוסר עניין ״מה אתה משחק אותה,״ פלטתי צחקוק קטן ״מה את רוצה שאני אגיד?״ הוא צחק נבוך גם הוא.

נעצתי בו מבט מאשים.

״היא יפה, בסדר?״ שאל בחיוך מיואש ״אם עומר והיא לא היו-״ הוא קטע אותי ״ממש לא.״ נזף בי ״תגידי, חסרות לך דרמות בחיים?״ מלמל מסיים את המשולש הבא שלו.

״אם עומר ויסמין יתחתנו לפנייך ולפני נועה?״ שאלתי בהתרגשות ״לא יקרה, נועה תחנוק אותה לפני שעומר יכרע ברך.״ יותם מלמל בפחד.

״תגידי יא חטטנית,״ הוא הניח את משולש הפיצה שבידו על הצלחת, ניגב את שפתיו וחזר להביט בי ״מה איתך?״ שאל בסקרנות, ״איתי מצוין, איתך?״ עניתי בהתחכמות.

״מצוין אני יוצאת עם ההוא שהיה אצלנו בבית מזמן או מצוין מישהו אחר?״ שאל ״מי אמר שיש לי מישהו בכלל?״ עיקמתי את פניי בבלבול, ״נועה הייתה בדיוק בגיל שלך כשהיא הייתה נעלמת מהבית שלה יום אחרי יום אליי, וזה בדיוק מה שאת עושה עכשיו.״ שילב את ידיו.

מה שהיהWhere stories live. Discover now