נעזרתי בקביים שלי ופתחתי את דלת הכניסה, ים המביטה בי בחיוך ונכנסה פנימה, היא הורידה את מבטה אל רגלי הפצועה.
״דור אוכל את הלב על הפציעה הזאת.״ מלמלה ים נושקת ללחיי.
״כן? הוא אפילו לא דיבר איתי.״ אמרתי קצת כועסת, לא ציפיתי לזר פרחים, אבל מה עם ״סליחה שבגללי שוב עקמת את הקרסול?״.
״קרה משהו דחוף?״ שאלתי לא מבינה, בכל זאת יום לימודים, לא יכלה לחכות עם זה קצת?
״סתם משהו שמרגיש לי לא פתור.״ מלמלה מתיישבת לצידי על הספה ״מה?״ שאלתי בפשטות ״את ותום מכירים?״ שאלה, עיניי נפערו כמו שתי גולות.
״מכירים, ממך.״ התחמקתי, ״ולפני?״ שאלה בסקרנות, ״למה?״ שאלתי לא מבינה ״כשנפלת ולא הצלחת להרים את הראש הוא כל הזמן מלמל שזאת הקרסול שלך וזה קורה לך תמיד..״ ים מלמלה בחוסר עונים.
״באמת?״ שאלתי מופתעת ״כן.״ אמרה מיישרת אליי את מבטה, היא לא כעסה או חששה, פשוט.. מסוקרנת.
״יכול להיות שההורים שלנו היו חברים כשעוד גרתי בסביבה..״ מלמלתי באדישות ״אתם חברי ילדות?״ שאלתי במהירות ״לא!״ צעקתי.
״אז?״ שאלה לא מבינה ״אולי האמהות שלנו עבדו יחד.. אני לא זוכרת בדיוק למה אני מכירה אותו, אוקיי?״ כחכחתי בגרוני.
״אז למה כל פעם שיחקתם אותה מופתעים?״ שאלה ים מצחקקת ״כנראה שלא באמת שמנו לב.״ צחקקתי גם אני, אני כל כך חברה כלבה, אבל זה נטו לטובתה.
״טוב..״ מלמלה בסיפוק, ים שלפה מתיקה קלסר שקוף ודפים לבנים ״זה השיעורים באנגלית ואזרחות, בשאר השיעורים לא ממש הייתי..״ מלמלה בחוסר נעימות.
״תודה.״ אמרתי בנימוס, לקחתי את שיעורי הבית והזמנתי את ים לשבת במטבח, בשביל להקל על עניין הכיבוד ונימוסי האירוח עבורי.
*
״אני נשבעת שאני מסתדרת דור.״ מחיתי אוחזת בין שיניי את ספר ביולגויה ״אני אשרת אותך לכל החיים, אוקיי?״ שאל בהיסטריה, נאנחתי נעצרת במקומי.
״לך לשיעור כבר חפרן, שלא ייצבו אותך, אני מבטיחה שאני מסתדרת.״ אמרתי מחייכת אליו, הוא תפס בראשי והדביק נשיקה למצחי ״מבטיח שמשעה הבאה אני צמוד אלייך כל היום!״ מלמל רץ במסדרון.
דור החליט שהוא הופך להיות העוזר הסעודי שלי כל זמן שאני עם הקביים, שזה בעצם עוד שלושה ימים, רק שהוא שכח שזה אומר להתעקב בכניסה לשיעורים ולדור יש בעיה של איחורים.
החזקתי את ספר ביולוגיה בבית השחי שלי בזמן שנאבקתי בלוקר העקשן, כשכבר התייאשתי וחבטתי בו בתסכול אם הספר נשמט מידי אל הריצפה.
נאנחתי ועוד לפני שהספקתי לנסות להתכופף אל הריצפה זוג ידיים הושיטו את הספר בחזרה אליי, הן כמובן היו שיכות ללא אחר מאשר - תום.
YOU ARE READING
מה שהיה
Romanceעיליי היא אולי בת עם שם של בן, אבל זה בהחלט תאם את המבנה המשפחתי שלה שהיה מורכב משני אחים גדולים שביום אחד הפכו להורים שלה. עם ארגזים ומזוודות עזבו את עיר מגורים בחמש השנים האחרונות וחזרו אל עיר הולדתם, אותה עזבה עיליי כשהייתה בכיתה ו׳. היא בסך הכל...
