תום הביט בי באדישות, מבט קר ואטום.
״הוא אמר לך משהו?״ תום שאל בכעס, שתקתי מביטה בו מבעותת ״מה יש לך, עיליי?״ הוא נעמד קרוב אליי, עכשיו מסתכל עליי בעיניים רכות יותר.
״הוא לא אמר לי כלום.״ לקחתי נשימה עמוקה ״אתה יכול לחזור פנימה.״ הוספתי בלחש ״די להתנהג כמו ילדה קטנה.״ הוא נוזף בי בכעס.
אני? אני ילדה קטנה? זה הוא שהתהפך ככה פתאום!
״בסדר תום, אני ילדה קטנה ואם לא טוב לך אז תתקדם.״ אני חסרת סבלנות, תום מרים לכיווני גבה ואני לא כל כך בטוחה במה שאמרתי עכשיו.
״מתי תביני שרוצים לטובתך-״ אני קוטעת אותו ״כי אתה הרי יודע בדיוק מה טוב לי תום.״ שילבתי את ידיי על חזי באדישות, ״אני כבר לא יודע מה את רוצה..״ מלמל ביאוש, אני מביטה בו בעייפות.
״מה אתה רוצה, תום?״ אני שואלת ברצינות ״שתהיי מאושרת.״ הוא אומר כמעט ללא קול, ״אז תעשה מה שיגרום לי להיות מאושרת.״ אני מבקשת גם אני בלחש, ״אני לא יכול.״ הוא אומר ביסור, ״מה לא יכול?״ שאלתי לא מבינה.
״מה שאני אעשה, מה שאני אעשה את לא תהיי מאושרת, וזה רק בגללי.״ הוא מלמל בכנות לב, ״תתחיל בלהפסיק להיות אדיש אליי!״ אני כועסת עליו.
״ואז מה? אני לא אשלוט בעצמי והתוצאות רק יכאיבו לך יותר, אז אני עושה את הבחירה בשביל שנינו.״ הוא כועס עליי חזרה, אני משפילה את מבטי אל הריצפה והדמעות כבר זולגות במורד לחיי.
כמה תסכול, כאב לב ואהבה בן אדם אחד יכול להכניס ללב שלי?
צפירה גורמת לי לסובב את ראשי, המונית שהזמנתי כבר כאן, הכל בשביל לא לחזור יחד איתו הביתה.
״עיליי..״ הוא ממלמל בחשש, ״לילה טוב תום.״ אני מחניקה יבבה חלושה, פותחת את דלת המונית וסוגרת אחריי, אני מזהה את תום רץ לכיוון המונית, במעומעם אני שומעת אותו קורא את השם שלי, אבל הנהג מונית נוסע מהר ומשאיר אותו הרחק מאחור.
*
תום הראל: ׳את ערה?׳ אני קצת מופתעת, עכשיו הוא כבר לא מבנן אותי?
׳כן׳ אני עונה וסוגרת במהירות את הפלאפון, אני מנסה לעצום את עיניי שוב ללא הצלחה, על מי אני עובדת? אני לא ארדם עד שאקבל ממנו הודעה נוספת.
׳אני צריך לדבר איתך׳ הלב שלי מאיץ את קצב דפיקותיו ואני מנסה להזכיר לעמי לא ליפול לפח הזה שוב.
׳דבר׳ אני עונה ביובש, ממתינה לתשובה.
׳את יכולה לרדת עוד עשר דקות?׳ פערתי את עיניי, הבחור נדפק.
׳אח שלי בסלון עם חברה שלו, הוא יחנוק אותי׳ אני כותבת באכזבה.
׳אני צריך אותך בהכרה׳ כתב גורם לי לצחקק, מזל שהוא לא יכול לשמוע את זה.
׳מה כל כך דחוף?׳ אני מסוקרנת מה דחוף לדב גושפנקה עכשיו בשתיים בלילה.
׳לא דחוף׳ הוא קצת מנפנף אותי, אני מסננת אותו.
*
׳הינכם מוזמנים לנשף פורים מהסרטים, יהיה שמח, מוזיקה טירוף וכיבוד הכי חשוב!
חובה להגיע עם תחפושות!׳
״הולכים נכון?״ שאלה ספיר, קימטתי את הדף ודחפתי אותו אל הכיס ״למה לא,״ משכתי בכתפיי בשעמום.
״למה נתחפש?״ שאלה ספיר בהתלהבות, ״ביחד נכון?״ שאלתי מוודא, ״אולי נתחפש לנמרות?״ שאלה מחטטת בגלריה שלה.
״בואי נתחפש לשרמוטות וזהו.״ מלמלתי ״יש לי רעיון,״ הוספתי בחיוך קטנטן.
״מלאך ושטן.״ ספיר גלגלה את עיניה ״אני כל השנה מלאך..״ היא מלמלה גורמת לי לצחוק במהירות ״אז את תהיי השטן, במילא מתאים לי יותר לבן.״ צחקקתי, באמת אדום התאים יותר לגוון העור השחום שלה.
*
״המכנס הזה צמוד מדי..״ מלמלתי בחוסר נוחות, ספיר הלבישה אותי במכנס לבן שנצמד לישבן שלי כמו עור שני וחולצה לבנה צמודה גם כן, לא הבנתי מי נתן לה את הרשות לבחור לנו את הבגדים.
לבשתי את הכנפיים שלי ונזהרתי על הנצנצים שהיא פיזרה עליי ללא רחמים.
הנחתי את הקשת הלבנה עם הנוצות ונעלתי את העקבים הלבנים, נראתי בן זונה אני מודה.
ספיר התלבשה בבגדים שזהים לשלי, רק שהכל נראה עליה טוב יותר, כלבה.
היא צילמה אותנו דרך המראה הגדולה שבחדרי, ״צריך לצאת.״ היא אמרה כשקיבלה הודעה, אבי בא לאסוף אותנו.
״הגזמתן, מה זה כל הבגדים האלה?״ אבי מלמל בציניות ״תגיד תודה, כמעט לבשנו גופיות,״ היא איימה ״החולצה עדיין צמודה,״ הוא התלונן ״אבל היא ארוכה!״ היא הניפה מולו את זרועה, הוא דחף אותי כיין שהסתירה את שדה הראייה שלו.
״כל הכתפיים שלכן בחוץ.״ המשיך בכעס, ספיר גלגלה את עיניה ואני צחקקתי ״חבר שלך כבר שם.״ הוא קרץ לי דרך המראה, ״איזה מהם?״ שאלתי בקלילות ״זה שאת אוהבת.״ החזיר ״בראד פיט? אני לא חושבת.״ מלמלתי, ספיר. צחקקה ואבי נענה את ראשו בחוסר אמון.
ירדנו מהאוטו וטרקתי אחריי את הדלת, ספיר ליפפה את זרועה סביב ידי, ״אל תקנא.״ עקצתי את אבי, הוא צחק נועל את הרכב שלו ומתקדם לתוך המועדון.
הוא היה מלא בבני נוער מהעיר וכאלה שהגיעו מבחוץ, כולם היו מחופשים היטב, כטלה עם תחפושות מגניבות יותר וכאלה שסתם זרקו על עצמם אוזניים של שפן.
״כל השנה את מלאך.״ ידו של לירון התלופפה סביבי, חיבקתי אותו בחוזקה מניחה נשיקה על לחיו.
״רק אלייך,״ קרצתי לו, ״נעלמת לי.״ הוא התוודה, קצת שיכור, ״למה?״ עיקלתי את שפתיי בעצב ״סתם יחפרנית,״ הוא הדף אותי, צקצתי בלשוני ״אני שונאת אותך.״ מלמלתי.
״ביי מלאך שלי.״ הניף לעברי זוג אצבעות ועקף אותי אל עבר חבורת בנות בכיתה י׳.
*
השעה הייתה בערך חצות, המסיבה קצת נחלשה, מוקדם מהצפוי, מצאתי את עצמי גוררת את עצמי בקושי אל ביתה של לינוי לאחר שהזמינה את החבורה לסיים את פורים בבית הריק שלה, בטענה שחלש מדי במועדון ויותר כיף להשתכר ביחד.
את תום לצערי או שלשמחתי לא זכיתי לראות אפילו פעם אחת, ספיר אמרה לי שהם החליפו מבטים בינהם פעם אחת אבל אחר כך הוא נעלם, בחרתי שלהתעלם ולשחרר מהנושא המאוס הזה.
״אוקיי אוקיי,״ לינוי התנדנדה בשכרות, כולנו ישבנו במעגל בסלון הבית הגדול שלה, ״חובה עלייך לעשות מה הסיכויים שאתה מנשק את עיליי״ היא הפנתה את הבקבוק אל שגיא.
החמצתי את פניי, אני מתה על שגיא, אבל לא ככה.
״שלוש ארבע ו-״ ״חמש״ ״שתיים״ חייכתי בהקלה ״ניסיתי לדאוג לך יא בתולת מבט, מה את מתרגשת?״ מלמלה מתיישבת באכזבה, צחקקתי מנענעת את ראשי, אופק נעץ בי את מבטו ובחרתי להתעלם ולרכז את מבטי בספיר שמחצה את ידי.
הפנתי את מבטי אליה בחוזר הבנה, היא החוותה עם ראשה לכיוון דלת הבית שהייתה מימין למעגל שיצרנו, דמותו של תום נכנסת יחד עם ים הופיעה לפנינו.
מתחתי חיוך קטנטן משפילה את מבטי, ״מה זה פה קאמבק?״ לינוי צווחה בשכרון ״סתמי,״ בעט ברגלה שגיא, ״מה..?״ היא מלמלה בחוסר הבנה.
״שבו כבר.״ אבי האיץ בהם בחוסר סבלנות, תום התיישב לצידו ואילו ים מצידה השני של ספיר.
״תסובבי,״ לינוי דחפה לי את הבקבוק, סובבתי את הבקבוק ועוד לפניי שהוא בכלל היה קרוב להעצר, תום שלח את ידו אל הבקבוק, קם ונעמד באמצע המעגל כשהבקבוק בידו.
״חובה עלייך לבוא איתי עכשיו.״ הוא הפנה לעברי את הבקבוק, ליבי הלם במהירות, בלעתי את רוקי מביטה בו בזוג עיניים פעורות, מה נראה לו שהוא עושה?
״בדרך כלל החובות עובדות הפוך-״ כולה של ספיר הושתק על ידיי ידו של אבי, ״מה?״ לחשתי לא מבינה, הייתי כל כך מבולבלת, ים פה, ולפני רגע הם היו לבד ועשו את מה שהם עשו.
״שמעת מה ביקשתי.״ הוא חזר על עצמו באדישות, קמתי חוששת אוחזת בידו של תום שעטפה את ידי, שתיקה שררה סביבנו ופחדתי שבתוך כל השקט רק הלב שלי ישמע.
תום הוביל את שנינו אל גינת הבית, כמו עיוורת התהלכתי אחריו, לא מסוגלת לזוז או להגיב.
״אמי לא מבינה מה-״ תום נעצר, התנגשתי בגבו ונהדפתי מעט לאחור, תום הסתובב אליי עוטף את הלחי הלוהט שלי בכף ידו החמה, שכחתי איך נושמים, אלוהים רק שלא ינשק אותי.
אני לא אדע מה לעשות, הבטן שלי התהפכה והלב שלי האיץ יוצר עד כמה שאפשר, הנשימות שלי נעשו קצרות והרגשתי שאני מרחפת.
״את יודעת, תמיד תהיתי איך זה לנשק מלאך.״ הוא לחש, נשארתי דוממת, מכושפת לגמרי ובלי היכולת להגיב או לזוז.
״כנראה שאגלה עכשיו.״ הוא הטיח את שפתיו על שפתיי.
*********