We'll be a fine line

פרק 23

לואי קישקש במחברת שלו כל כך חזק עד שהדף נקרע, מתנשף בכבדות. הוא עצם עיינים ונתן לדמעות לזרום, משתנק כשנזכר שפעם אמרו לו שאם בוכים הרבה אי אפשר לבכות יותר עם דמעות ופורץ בבכי מחודש. הוא התכווץ לתוך השמיכה הנעימה שלו ומשך את כובע הסוודר מעל ראשו.
הוא פחד. הוא כל כך פחד. והוא לא הצליח לשים את האצבע על מה גרם לו לפחד כל כך.
אולי הארי, אולי הוא עצמו, אולי הזיכרונות.
אולי הוא פחד מהפחד.
האוזניים שלו כאבו והוא פלט יבבה.
כן.. הוא אהב את ההרגשה של הארי מלטף את שערו.
כן.. הוא אהב איך שהארי היה עדין ורגיש.
וכן.. הוא פחד מהארי ו עצמו כל כך.
הוא לא התקרב לאף אחד חוץ מאמו ואחותו בשלוש שנים האחרונות. הוא לא סמך על אנשים. איך הוא יכל לסמוך עליהם?
הוא חיבק את עצמו ונשכב במיטה, מביט בצד השני של המיטה הגדולה ונאנח. הוא דימיין את הארי כאן, עוטף אותו בחיבוק, הזיכרונות החלו לחלחל, גורמות לו לפלוט צרחה כשהרגיש את הידיים שלהם עליו, את השיער שלו נמשך בגסות ואת הכתמים הכחולים שבמשך ימים היו פזורים על גופו, הוא ראה אותם גם עכשיו, הוא ראה אותם בכל פעם שעמד מול המראה הגדולה בשירותים.
הוא יכל להרגיש את היידים שלהם עוברות על גופו בכל פעם שמישהו בטעות נגע בו. הוא יכל להרגיש אותם מחזיקים באלימות את רגליו בזמן שהוא בוכה וצורח. הוא לא הצליח לנשום. הוא ניסה לשאוף אוויר ולנשוף אותו. הוא הרגיש את הצורך לנשום, אבל הוא לא הצליח. הוא הרגיש ידיים חמימות עוטפות אותו. ג׳ואנה הצמידה את לחיה אל של לואי. ״אתה תהיה בסדר בייבי, הכל יהיה בסדר״

הארי שיפשף את זרועותיו בניסיון להתחמם.
הוא עמד בשקט והביט באנשים העוברים והשבים בזמן שאן הוסיפה מצרכים לסל הקניות.
הוא הלך צעד בודד לעבר ילד עם שיער בהיר וחזר אל אן במהירות כשראה שזה לא לואי, תופס את ידה חזק. ״זה חזק מידי האזי.״ היא אמרה בעדינות, גורמת לו להרפות מעט. היא הוסיפה את הפסטה המסולסלת שהארי אוהב והם פנו אל המעבר של האוכל הקפוא. הארי התחיל לאבד סבלנות ופנה לשוטט בסופר. אן מיהרה לשלם ולמצוא אותו כדי שיוכלו להגיע לפגישה ללא לאחר.
הם נסעו בשתיקה, מקשיבים למוזיקת הפופ של הלהקה האהובה על הארי. אן נישקה את מצחו וצפתה בו יוצא בהליכה מהירה ונעלם בין הדלתות של משרד הפסיכולוגית שלו.