We'll be a fine line

פרק 1

״הארי״ אן נאנחה וניסתה לגרום לילד המתולתל לדבר. הוא הפנה את ראשו אל חלון המכונית והתעלם ממנה. ״בבקשה האז.. דבר אלי.״
היא התחננה. הוא השפיל את ראשו, לא מחכה שניה נוספת לאחר שעצרה וקופץ במהירות מהמכונית עם תיק הגב הירוק שלו.
היא נסעה משם מהר. משאירה אותו בכניסת הביניין הגדול. הארי נשף בעצבנות ובעט באדמה.
הוא שונא שמכריחים אותו לעשות דברים ויותר מכל הוא שונא שמכריחים אותו לדבר עם אנשים שהוא לא רוצה. אם לא היה כל כך קר בחוץ הוא בטח היה נשאר שם, מוצא לעצמו ספסל ומתכווץ לתוך עצמו עד שאמו תבוא לאסוף אותו. זה לא היה המצב.
השלג של דצמבר היה עוצמתי מתמיד.
הארי נכנס אל המבנה בהיסוס והוריד את כובע הגרב, מנער את תלתליו הכהים מפתיתי השלג שדבקו בהם. ״שלום מתוק אתה בטח הארי״ אישה חייכנית ועליזה קראה אליו. הוא הנהן בקושי.
היא הציגה את עצמה כליאונורה ואמרה שתלווה אותו אל האולם. ברגע שניסתה לאחוז בידו הוא התנער ממנה במהירות משפיל את מבטו ונועץ מבט קשה בקרקע. היא חייכה בהתנצלות ושמרה על מרחק ממנו בזמן שהביאה אותו אל האולם.
״אל תהיה לחוץ מתוק כולם כאן מאותה הסיבה״
היא אמרה בנחמדות ולאחר הסתובבה והלכה.
״חבורה של פריקים שאפילו פסיכולוג לא עזר להם״
הארי חשב לעצמו בדיכדוך. הוא נאנח ופתח את הדלת הכבדה, חושף מעגל כיסאות וכתריסר ילדים שנעצו בו מבט בוחן. הוא השתנק מכמות העיינים שהיו עליו, הסתובב ורץ מהחדר במהירות, לא רואה לאן הוא פונה. הוא נתקל במשהו ונפל, עוצם עיינים חזק ומשפשף את ראשו בכאב.

״היי!״ מישהו רטן בכעס. הארי הרים את מבטו ופגש בזה הכועס של זאין.
״תתנצל!״ שחור השיער דרש. הארי הביט בו קפוא בלי לזוז או להוציא מילה מפיו. ״שיהיה פשוט תזדיין לי מהעיינים״ הוא פלט בכעס ועקף את הארי במהירות, נכנס אל האולם וטורק את הדלת אחריו.
״אוי אלוהים״ הארי עצם עיינים, חזו עולה ויורד במהירות. זה היה רעיון גרוע. זה היה רעיון כל כך גרוע.
״היי אתה בסדר חבר? מצטער על זאין... בעיות שליטה בכעסים...״
בחור בלונדיני הסביר ושלח אל הארי את ידו במטרה לעזור לו לקום.
הארי נרתע מהיד והבלונדיני מיהר לקחת אותה חזרה. ״מצטער״ הוא פלט וחייך חיוך ידידותי. ״נייל הורן, דיכאון, נעים להכיר״ הוא הציג את עצמו. דיכאון? המחומצן החייכן? לשמוע אותו מציג את עצמו כדיכאון היה מעט מרתיע. כאילו הדיכאון היה חלק בלתי נפרד ממנו. הדבר השני שהוא סיפר על עצמו. שמו, ודיכאון.
הוא משך בכתפו וקם מהרצפה, שומר על ידיו בכיסים. ״הארי״ המתולתל לחש והפנה את מבטו אל הריצפה.
״נעים להכיר הארי.עכשיו בוא אני חושב שעומדים להתחיל״ הארי היסס לכמה שניות אבל לבסוף החליט לעקוב אחרי נייל לתוך האולם.

אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם😊💜