We'll be a fine line

פרק 31

לואי התהפך במיטתו, הוא בקושי ישן הלילה, הוא לא הצליח למחוק את החיוך מפניו.

הוא קבר את ראשו בכרית ופלט צחקוק. כשג׳ואנה הגיעה להעיר אותו הוא קפץ מהמיטה בחיוך רחב ומיהר להתלבש, יודע שהיום יום רביעי, מה שאומר שהוא יראה את הארי.

הוא רץ לארון שלו והוציא משם בגדים, מתלבש במהירות ונועל נעליים, מחבק את ג׳ואנה חזק. הם ירדו למטה למטבח ולואי אכל במהירות את החביתה שלו, מושך את אמו אל הדלת בהתרגשות. הם נסעו בשתיקה, לואי הרגיש שמשהו לא בסדר, הוא הניח יד קטנה על זאת של אמו וניסה לעודד אותה, היא זייפה חיוך ונישקה את ראשו.

הם עצרו את המכונית ולואי נכנס אל האולם בחיוך, עיניו מחפשות אחר עיינים ירוקות ומוכרות. החיוך ירד בהדרגה מפניו וחשש מילא את מקומו.

מה אם הארי לא יאהב אותו יותר? מה אם הארי רק שיחק בו? מה אם הוא שונא אותו? הכל בגלל לואי. לואי רע. לואי ילד רע. הוא פגש בעיניו של זאין ורץ אליו, עייניו נוצצות. ״ה-הארי?״ הוא שאל.

זאין הביט סביבו בבילבול. ״מצטער לו אני לא רואה אותו.. בוא תשב איתנו ביינתים״ הוא הציע, מסמן על הכיסא לצידו.
לואי היסס ולבסוף התיישב על הכיסא בינו לבין נייל.
הוא נידנד את רגליו וחיכה להארי.
נואה נכנס, המפגש התחיל, עבר עשר דקות, ואז עשרים, ואז חצי שעה, והארי מעולם לא הגיע.
לואי הבחין בזרועו האדומה ותחב אותה מתחת לרגלו, מבין ששרט את עצמו מבלי לשים לב. בסוף המפגש ליאם, זאין ונייל כבר היו ממש מודאגים. הארי מעולם אפילו לא איחר למפגש, בטח שלא הפסיד אחד. נואה הלך אליהם וחייך בעצב. ״היי חברים. מה נשמע?״ הוא שאל אותם והביט בלואי שניסה להתכווץ לתוך עצמו ולהיעלם.
״איפה הארי? הוא בסדר?״ ליאם שאל בדאגה, אוחז בידו של זאין. ״הוחלט שעדיף לו לעזוב את הקבוצה. הוא נכנס להסגר בבית״ נואה הסביר.
לואי הרים את ראשו בחדות ונעץ מבט מבועת בזאין, דמעות התאספו בעיניו.
הכל בגללו.